לילה, הופר שוב השקט.
ואני כלי מלחמתי אחגור
קשתי תפילה וחרבי עט נוצה וחרט.
זכורני שלפני כירח ימים
על גבעה רמה בכפר חסידים
עת עמדתי עם קבוצת תלמידים
ימים ספורים לפני סיום שנת לימודים.
לפני עמק זבולון נפרש, לאורכה ורוחבה של כל חיפה והמפרץ.
הייתכנו דברי הרואים נכוחים, העומדים בשער מזהירים ומוכיחים, שאת דבריהם בתשקורת הס מלהזכיר, על אף שהכתובת כבר מזמן היתה על הקיר.
הייתכן שטיל בעמק שולח, ואש ושלהבת תבער כמו באח.
תפילה חרישית על שפתי אז נשאתי, יתן ה' ואתבדה, ולך ה' בכל ליבי אודה.
אך ישמעאל המערער על הבכורה, והוא כמתלהלה היורה ביצחק חץ למטרה, עליו נאמר ידו בכל ויד כל בו, ואשר בקרבו ישים ארבו,
הוא אשר אין בו מתום, פתח במערכה עלינו בפתע פתאום.
שוב נעדרים ושבויים והורים שכולים, עד מתי, בורא עולם, ה' אלוקים.
ומי יודע אם לא השיגוה רודפיה בין המיצרים, בעוון החרשנו אשתקד בחורבן קטיף והישוב נצרים.
אבל אשמים אנחנו על זעקת אחינו המגורשים, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו והיינו כחרשים.
ומי יודע אם לא על כן באה אלינו הצרה הזאת, מי ישיב לי תשובה בעת כזאת.
בשפה ברורה אמור אומר, כי חטאת כהני השמאל קסאם מרי ואון ותרפים ופצמ"ר.
אשר נאמו כמתוך חלום, שלום שלום ואין שלום.
והמוקצים שבעם התאוו תאווה, וביקשו בראש חוצות לצעוד במצעד גאווה.
כעצת בלעם היכול נוכל לישראל, כיצד ובמה, הנה אלוהיהם של אלו שונא זימה.
איככה אוכל וראיתי העיר רבתי עם, נמשלו ליונה, ההפכה קריה נאמנה הפקר כזונה.
והיה אם בקולו שוב שמוע תשמעו,
והיה נסראללה חסן ושות' לנעורת, נאום נביאים נשבעו.
חיזקו אחים, הן אמר נביא, הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד,
נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם והיה ה' אחד.
הנה הגיע היום נכון הוא לפני אל איום, לגרש בני האמה,
ולאחוזתם ישובו שבטי אהלה ואהליבמה.
כפינו נישא לאל מרומים, ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים.
עוד בהרי יהודה ישמע שיר חדש, קרובה גאולתכם בני, ויבנה המקדש.