מעשה בשה

מעשה בשה, כבן סורר חמד לצון
עזב הכל, נטש מאחור שארית הצאן
למה בצל אבי אמי לחסות, לשמוע שריקות עדרים
ואני חכמה קניתי ואבותי נבערים
אני משכיל, והמה מבינה ודעת נעדרים
טוב לי כי אנדוד, אשא עיני אל ההרים
עיינות ותהומות יוצאים, דבש וחלב שם ניגרים
והוא לא ידע שם ציה וצלמוות, לא יכילו המים בורות נשברים
בסבך יער עבות לבדו פסע, הלך אחר עיניו למישרים ‏
לא שמע בקול מורים, דרכו עשה בסך כאיש מוכה בסנוורים
והנה רד הליל, והשקט נקרע בקול צרצרים
בעוברו בלט, והנה סביבו שבעים זאבים
שיניהם חרב חדה, ועיניהם כלהבות ניצתו מכל עברים
‏'אין הקומץ משביע את הארי' לחשו רעבים
איה הרועה, ואבי ואמי עזבוני, התייפח בקול יללה ושברים
האם נגזרתי כקרבן פסח להיות, המבלי אין קברים
בעודו נושא תפילה חרישית, עיניו לשמים הֵרים
חש מגע ידו של רועה, ללא אומר ודברים
כרחמי האב על הבן נטלו, נשאו כעל כנפי נשרים
במטהו אותם הכה פעמיים, ואיתו חבורת נערים
אחד מהם לא נותר, וירד העיט על הפגרים
על כפיים נשאוהו, בשמחה בתוף כינור ושירים
כמגדים בטנא, כפירות בסל ביכורים
אל חיק הוריו הוא שב, ובליבו חרטה והרהורים
חלף חפש דרכי בהרים, ללכת אחר זרים ונכרים
מניסיון אבותיי עלי ללמוד, מוטב לשמוע בקול הורים ומורים
והשה גדל ועשה חיל, וימצא בשנה ההיא מאה שערים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>