אות א'

אבות

האומה

האבות

חשובים ככרובים של מעלה – א

קסג

זכות

האבות עומדת לבנים – א ריט

הטעם

שהיו האימהות עקרות – א רכא

האבות

היו מקיימים המצוות בארץ ישראל, ששם עיקר המצוות – א רכט

רמז

למקדשים בבארות שנזכרו בעניין האבות- א רנג

כל

כוונתם של האבות בשימושם בגוף כדי להמשך אחר השכל – א רנז

לא

ייחד ה' שמו אלא על האבות – א

רעט

הנאמר

במדרש "האבות הן הן המרכבה", הן המידות העליונות – א רעט, ג

שט

מעלת

ההזכרה של זכות האבות בתפילה – ב

שלג

האבות

שעבדו מאהבה, זכו לעוה"ז ולעוה"ב – ב תקח

דרגת

נבואתם של האבות לעומת מדרגת משה – ב

מו-ח

נבואת

האבות היתה ב'אל שדי', שבו נעשו הנסים הנסתרים שנראין לאדם שהם כדרך הטבע, להבדיל

מנבואת בלעם שנתנבא ב'מחזה שדי' – ג

קעז, רצו

שני

חיי האבות בין כולן ת"ק שנה, והרמזים בזה – ג שיט

האבות

בכל ענייניהם העידו על חידוש העולם – ג

שסו

אביב

קנה

השיבולת נקרא אביב, מלשון 'אב', שהוא מוליד גרגירי החיטה – ב ק

אבילות

הטעם

שתקנו לומר בבית האבל 'הטוב והמטיב', לפי שהדורות מתחדשין ובאין – א נ

דרך

הסופדים להזכיר את המת בהספדן – א

רג

הטעם

באכילת עדשים בבית האבל, לפי שהעדשה עגולה כגלגל, לומר גלגל הוא חוזר בעולם, ומה

עדשה זו אין לה פה כך אבל אסור לדבר – א

רכה

האדם

השלם לא ימות אחד מבניו בחייו – א

שיב

ראיה

שאין להתאבל לגדול שבישראל יותר מל' יום – א

שצו

תשעה

מינין של מספד – א שצז

ראויה

להיות הלוויה של צדיק בס' ריבוא – א

ת

ה'

התאבל שבעה ימים על העולם שעתיד להיחרב בדור המבול – ב תמ

למדנו

דרך ארץ מה' לנחם אבלים – ב

תנה-ו

המנהג

לרחוץ הידים אחר שבאים מהמת הוא רמז למי אפר פרה, ורמז לתחיית המתים שכל העולם

יזהרו מהטומאות, גם תלישת העשבים רמז לזה – ג קלט

על

אשת יפת תואר לבכות על אביה ואימה ירח ימים כמשפט האבלים – ג שעז

אביר

לא

מצאנו מילת אביר בהקב"ה בדגש, אלא ברפה, והכוונה למידת הרחמים. אולם במלכות

אדום ובדואג האדומי נזכר בדגש – ב

תעו-תעז

אברהם

אבינו

לדעת

רבנו ניסיון 'לך לך' היה הראשוןשנתנסה

אברהם, והאחרון היה העקדה – א

קלד

מידתו

של אברהם תחילת המידות – א

קלו

אברהם

התנבא באל"ף דל"ת הוא אל שדי – א

קנא

כאדם

הראשון שכל התולדות משתלשלות ממנו, כך אברהם היה 'אב העולם', מכח הה"א שנוספה

בו – א קס

בטרם

נימול אברהם היה מתנבא כשהוא נופל, ולאחר המילה מעומד – א קסב, ג תמב

אברהם

היה חולין בטהרה – א קעא

ניסיון

העקדה היה לפרסם בעמים אהבת ה' ויראתו – א

קצב

אברהם

לא התאווה למותרות – א ריז

כשנפטר

אברהם, לא השאיר אחריו שום נברא שיורה על אלהות ה' ויחודו – ב קס

אברהם

נקרא עברי על שהיה מעבר הנהר – ב

לד

מאברהם

ואילך הברכות מסורות ביד הצדיקים – ג

תעה

אדום וע"ע

עשיו ונצרות

עשיו

הוא אדום, ונצטוינו לא לתעב אותו, אך בעמלק נצטוינו למחותו – א רחצ

שם

הניתן לכוכב מאדים ע"י עשיו, ופרעה קראו רעה, שהוא סיבת הרוע – ב עד

כל

צור שבמקרא חסר וא"ו, במלכות אדום הכתוב מדבר – ב צה

מלכות

אדום היינו הנוצרים, והטעם לצלצול פעמונים בבתי יראתם – ב רלא

גלות

אדום ארוך בפני עצמו, ושקול כנגד כל הגלויות- ב תנח

עתידה

אומה זו לבנות את הבית השלישי, ולתמוך בישראל – ב תנט

שר

אדום כולל כל האבירים שתחת ידו – ב

תעו

נתבטלה

האחוה מעשיו, והרי הוא כשאר האומות הזרים, ככתוב: "גם אתה כאחד מהם"

(עובדיה יא) – ג שצו

לעומת

ישמעאל שנקרא 'אויב', עשיו ואדום נקראו 'שונא' – ג תלט

הכתוב

קרא לאדום 'נבל' על שהתנכר לאחיו ועמד לו מנגד ביום החורבן – ג תסו

אדם

אדם

הוא עולם קטן – א מה, נ, צ, ב רסח, תלח, תקנט

סדר

השעות בבריאת האדם כסדר ששת ימי הבריאה – א

סא

טבע

האדם הוא נוח, שנברא מהעפר הוא נוח, לעומת האישה שנבראה מהעצם – א עה

האדם

נברא מחוץ לגן עדן, לעומת האישה שנבראה בגן עדן – א עה

לשון

אדם נגזר מאדמה, קרוץ מחומר ובעל תאווה – בסט, ג

רמא

עשרת

הדברות כנגד עשר ספירות, ובהם תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצוות, וכנגד

איבריו של אדם – ב רג

טבע

האדם נמשך מכח חמישה: האב והאם, היסודות, הזמן, והקב"ה – ב רד

לעומת

הבהמה, לאדם יש מזל, ולכן מקריו בהשגחה פרטית – ב רכה

בצורת

האדם רמז לעשר ספירות. אצבעות הידיים וברית הפה. אצבעות רגלים וברית מילה – בשיז

כל

זמן שהנפש בתוכו אין גופו מכביד כמו לאחר מותו – ב שלה

כאשר

מגביר האדם שכלו על טבעו, הנה הוא כמלאך, וכאשר יגביר טבעו נמשל כבהמה – ב שסד

מילת

אדם הוא חיבור גוף ונפש, וכן מילת נפש – ב

תח

האדם

נברא מאוחר לכל הנבראים ונבחר מכולן – ב

תסז-ח

לא

נזכר שם ה' בשלמותו בכל מעשה בראשית עד יצירת האדם – ב תע

שלשה

עולמות חולפים על האדם – ב

תעא

האדם

מורכב מארבע יסודות – ב תפה-ו

האדם

נוצר מן הדם הזך שברחם אימו, כדי להיות מוכן לקבל מושכלות, ולכן שדי אימו אינן

במקום ערווה, אלא במקום השכל – ב

תפז-ח

חלקי

גוף האדם שלושה, כנגד שלושה חלקי המציאות,והאדם כולל כל העליונים והתחתונים,

וביכולתו להשפיע כח עליון בתחתונים – ב

תצז, תקיט, ג שכב

רק

ישראל נקראו 'אדם', ולא נקראו כן האומות אלא אם כן יזכיר הכתוב גם בהמה – ג קמ

כיון

שגוף האדם מן הארץ ונפשו מן השמים, הזהיר משה את ישראל בקיום התורה ויעיד עליהם את

השמים והארץ – ג תנו

אדם

הראשון

האדם

נברא בתשרי, והוא שלימות הבריאה – א

כו

נצטווה

בשש מצוות – ב ריב

לא

נזכר שם ה' בשלמותו בכל מעשה בראשית עד שהגיע ליצירת האדם – ב תע

עד

שלא חטא, היה האדם מלאך, וראוי לחיות לעולמים, ובחטאו נתלבש בחומר, וניתן לו העשב

למאכל – ב תקיט

קנאת

המלאכים באדם הראשון גרמה לחטאו ועונשו – ג

קט

כשם

שהאדם הראשון שהביא מיתה לכל הדורות גלה ממקומו, כך הרוצח בשוגג גולה – ג רלו

בכתוב:

"הצור תמים" וגו' רמז משה ביום מותו על יצירת האדם הראשון, ועל חטאו

ועונשו, שהיא סיבה שנגזרה מיתה לכל תולדותיו – ג תנט

אהבה

ג'

מעלות באהבה – א קצב

האהבה

כוללת את היראה – ג רפה

אהרון

כוונת

אהרון בעגל היתה תמימה לה' – ב

תיא

תפילת

אהרון על ישראל, וידיעתו את העתיד באחרית השנה – ב תצד

אהרון

היה עשירי ללוי בייחוס כל בניו – ג

רג

אוהל

מועד

אוהל

מועד היה במקום גבוה – ג קיג

אויב וע"ע

ישמעאל

אויביו

הגדולים של האדם הם פעולותיו – א

קמ

אויב

הוא מלשון אבוי, על שם שהנופל בידו צועק אוי ואבוי, וישמעאל הוא הנקרא 'אויב'

לישראל – ג תלט

אומות

העולם

ניתן

בחירה ביד האומות שיעבדו לה' או לע"ז, מה שאין כן בישראל – א לו

כל

האומות שהרעו לישראל סופן כליה – א

רכ

אין

אומות העולם נוחלים גן עדן – א

שס

לאחר

מתן תורה בטלה האחווה מן האומות – ב

פ

כסא

הכבוד משפיע ברכה לשבעים מלאכים, הממונים על שבעים אומות – ב קנח, ערה, ג תכג, תצא

כל

חסד של האומות הוא כדי שתמשך גדולתם – ב שיג

עתידים

כל האומות להתגייר – ב קסא

האומות

שאינן נמנים במניין כישראל, אינם מושגחים ע"י הבורא כישראל – ב שיג, ג

קנב

עתיד

ה' להעניש את האומות ליום הדין – ב שעו

מלחמת

האומות בה', מביאה לשנאת ישראל – ב

שפ

יש

מהאומות העובדין לרוח ואש, בהיותם יסודות קלים, כדי שתחול עליהם ריבוי טובה והצלחה

ב תנז

המקדש

מועיל לאומות העולם יותר ממה שמועיל לישראל – ג ז

נמשלו

האומות לתבן וקש – ג ט

ה'

נותן לאומות מקום לטעות כדי לאבדם – ג

רסג

אין

האומות ראויים להזכיר שם ה' המיוחד – ג

רסו

האומות

סבורות שהצלחתם תלויה במערכת הכוכבים – ג

רפג

כיון

שזכו האומות לגדולה הם מתגאים ומורדים בה' – ג רפח

הטעם

שהותיר ה' את האומות בארץ הוא כדי לנסות בם את ישראל – ג שכז

אין

תחיית המתים לאומות, אלא רק לישראל – ג

שפד

האומות

שהחריבו המקדש והגלו את ישראל יאבד זכרם – ג

שפו

פורענות

האומות תבוא כאשר תמלא סאתם, ואזי לא תהיה להם תקומה – ג תכט, תסז

אומות

העולם מסורין תחת ממשלת המזלות – ג

תנב

רמז

למידת הדין המתוחה על האומות בזמן הגאולה – ג תעא

אונקלוס

כאשר

תרגם 'נתתי' ביחס לה' אמר אונקלוס 'יהבית', בלשון עבר, ואילו באברהם תרגם 'אתן'

בלשון עתיד, והטעם לכך- א קכא

צחוק

של שמחה תרגם אונקלוס 'וחדי', ולא תרגם 'וחייך' במשמעות צחוק של לגלוג – א קסב

כאשר

אמר ה' ליעקב 'אנכי עמך', תרגם 'מימרי בסעדך', ואילו במשה שהתנבא בשם המיוחד תרגם

'מימרי עמך' – א רמח

על

השכינה שירדה עם ישראל למצרים תרגם 'אחות', במשמעות ירידה, ולא אמר אתגלי – א שס

ביחס

לה', תרגם אונקלוס עתיד בהווה, ללמד שכל הזמנים אצלו בהווה – ב קלד

כולל

בתרגומו לעיתים שתי לשונות – ב

ש

תרגם

מילת "ורחצו" הנזכרת גבי אהרון ובניו, במובן קדושה,

"ויקדשון", ולא תרגם "ויסחון", לרמוז על התקדשות בעשר ספירות-

ב שטז

תרגם

"ונכרתה הנפש" "וישתצי אנשא", כלומר הגוף, היות שאין הנפש

נכרתת לגמרי – ב תקיז

אור

אור

השמש בוקע בשבילי האור, והכנס האור באויר הוא סיבת ראות אור השמש – ב עח

אורים

ותומים

השליח

המדבר בשם ה' נקרא 'פי ה", ובשם זה נקראו גם הנביאים והאורים ותומים – א קא

בביאור

הטעם מדוע נקראו האורים ותומים בשם זה – ב

שב-שג, ג קצח, תפג

הטעם

שהקדים הכתוב תומים לאורים – ג תפב

אותיות

מילת

"אנכי" כוללת כל כ"ב אותיות שבתורה, ובאותיות יש שלוש אמות,

י"ב פשוטות, ז' כפולות, ואותיות נעלמות – ב קפו

אזרח

מי

שאבותיו מן העיר נקרא אזרח – ב

תקסא

אח

קודם

מתן תורה היו כל הבריות חברים כאחד, ולאחר מתן תורה רק ישראל נקראו אחים למקום – ב פ, ר

אחוזה

לשון

"אחוזה" מורה על הבעלים הראשונים העיקריים – ב תקסו

אחר

מילת

'אחר' הנזכרת אצל הטוב הוא רע, וכשנזכרת אצל הרע הוא טוב – ג צא

איל

כל

מקום שנאמר כבש הוא בן שנה, שכובשין עוונות ישראל, ואיל הוא בן שתי שנים – א קצז, ב

שצז

אין

(א'

בפתח)

אין

הוא המקור העליון הנסתר – ב

מה

איסורי

אכילה

הטעם

לאיסור אכילת דגים ללא סנפיר וקשקשת שהם שוכנים בתחתית המים העכורים, ולכן הם בעלי

ליחה קרה ומזיקה – ב תס

א.

טעם איסור עופות טמאים מפני שמולידיםבאוכל אותם אכזריות, ואין המכשפים

מנחשין אלא בעופות טמאים.

ב.

מלבד מעלי הגרה ומפריסי הפרסה בבהמה, כל שאר הבהמות הם טורפות, ואסרם הכתוב.

ג.

חלב הבהמות הטמאות אינו מתגבן לגבינה, ומזיקין לאדם – ב תסא-ב

השוחט

בהמה וחיה בהיות ישראל במדבר, ולא הביאו לפתח אוהל מועד, נחשב לו כאילו שפך דם

אדם, וחזר האיסור הראשון לאכול בשר, טרם שהותר לנח – ב תקה

הטעם

לאיסור הדם הוא שהוא חלק ה', ולא ראוי שנערב טבע הנפש הבהמית בטבענו, וכן הוא

ממעשה המכשפים לנחש ולהתנבא שיאכלו דם – ב תקז

 

טעם

איסור ערלה שבתוך ג' שנים פריו מועט בכמותו ואיכותו. והוא מזיק בהיות בו ליחות

רבה, והאוכלו כאילו נוטלו ללא רשות של מעלה. ועוד משום שלא יבואו לעשות כמעשי עובדי

האלילים – ב תקכט-ל

איסלאם

שאיפת

המוסלמים לנצח ולהתגבר בכח החרב לכל מי שימאן להאמין, ועליהם התנבא דניאל – ג שעט

בני

ישמעאל קשין לישראל יותר מבני עשיו, ועל שניהם התנבא הנביא ישעיהו – ג תמ

אישון

בת

העין נקראת אישון ע"ש שיש בה צורת איש קטנה – ג תסג

אלה

בציריה)

א.

כל מקום שנאמר "אלה" פסל את הראשונים, "ואלה" מוסיף על

הראשונים – בריא

ב.

מילת "אלה" משמעותה לשון עמידה וקיום בדברים שקיומם נצחי, כמו השמים

והארץ וישראל – ב תקפז

אליהו

 

הטעם

שאליהו מנחלת שבט גד – א שצ

גאולה

ראשונה ע"י משה משבט לוי ויהושוע מאפרים, וגאולה אחרונה ע"י אליהו מלוי

ומשיח בן יוסף מאפרים – ב קסא.

חנוך

ואליהו נסתלקו מן העולם בגוף ובנפש, היות והשתדלו במצוות ומחשבתם דבקה בה', ולא

בשום עסק גופני – ב תקט

השם

'אליהו' כולל דין שהוא אל, ושם יו"ד ה"א וא"ו שהוא הרחמים והשלום -

ג קפט

חנוך

ואליהו שלא חטאו חיו חיים נצחיים – ג

תצו

אם

למקרא ולמסורת

נזכר

בלשון אם ולא בלשון אב היות שנמסר מעסק התורה שבעל פה – ג תפג

אמא

ייחס

הכתוב מידת הדין לאם, ומידת הרחמים לאב – א

עה

טבע

הבן להיות דומה יותר לטבע האם מטבע האב, ומעשיו דומין יותר למעשה האם ולמשפחתה – א רח, ב

תקס- תקסא

הטעם

שהמשיל הנביא אהבת ה' לישראל, לאהבת האם לבן – ב צט.

דרך

הכתוב לייחס בנים, או מלכים אל האם – ב

נא, קסב, תע

הכתוב

מייחס הנקבות לאב – ב תע

אמונה

האמונה

מתחלקת לארבעה חלקים: אמונה בה' ובנביאים, אמונה בעוה"ב ובביאת הגואל – ב קכב

אמונה

מלשון חוזק – ב קנד

מתוך

אמונת החידוש תתבאר ההשגחה – ג

רמב

האמונה

על שני חלקים, מצד הקבלה, ומצד הידיעה והחכמה – ג של

האמונה

צריכה להיות קבועה בלב בזמן הסתר כמו בזמן גילוי פנים – ג תיט

אמירה

 

מילת

אמירה מבטאת רצון או גזירה – א

כד

האמירה

היא התושב"ע, והדיבור הוא התושב"כ – ב צח, ג

תנח

האמירה

היא על פרטי המצוות, והדיבור על הכלל – ב

שצד

מצאנו

ששה עשר אמירות בפרשת הסנה, ואמירה היא לשון רכה – ב מז

כ"ד

מתנות כהונה נאמרו לאהרון בלשון 'וידבר', ואילו המעשר ללוי נאמרו בלשון

'ויאמר'- ג קכח

מעלת

'וידבר' שהיא באספקלריא המאירה, גדולה מ'ויאמר' שהיא באספקלריא שאינה מאירה – ג רנ

אמן

תקנו

חכמים לענות 'אמן', שהוא נגזר מלשון אמונה והודאה – ב קכב

"אמן"

שמשמעותו חיזוק, נקוד בקמץ וציריה, ואין אחריה יו"ד. אך כשאומר

"אמן" חטופה, אלף בחטף פתח והמ"ם בחיריק ויו"ד אחריה, משמעותה

להקטין – ב קכג

מעלת

העונה 'אמן', ואזהרה לשאינו נזהר – ב

קכד

אמנון

ותמר

מעכה

אם תמר נתעברה מדוד בהיותה כותית, ולכן מותרת תמר לאמנון – ג שעז

אמצע

מידתו

של יעקב אבינו היא אמצעית, וכלולה מכל המידות – א פז, שצד, ג רסח, שלא

 

יוסף

הוא הקו האמצעי עם ענפיו – א

רסג

א"י

היא אמצע הישוב, ולכן היא מזוגה מקור וחום יותר משאר ארצות. וכן השבת אמצעית לימי

השבוע, ובנימין שביעי ואמצעי לשבטים ובחלקו המקדש – ב ח

כשם

שבכהן גדול, סגן מימינו וראש בית אב משמאלו, כך משה, אהרון מימינו וחור משמאלו – ב קנד

הבריח

התיכון כנגד הקו האמצעי הנושא את הקצוות, ומשפיע כוחו בכל שבעים שרי מעלה – ב רפט

ראוי

לאדם שילך בדרך האמצעית בכל המידות, מלבד הענווה – ב שפט

השמש

כולל כל הגלגלים בהיותו אמצעי, ועיקר הדבר הוא אמצעיתו – ב תכו

הנקודה

האמצעית לאוהל מועד היא השכינה – ג

יג

ישראל

וארץ ישראל מכוונים כנגד הקו האמצעי של מעלה – ג רנה, שנד

'אמן

יהא שמיה רבא מברך' נאמר על הקו האמצעי – ג

רעח

אנטישמיות

האומות

מקנאין בישראל על שקיבלו תורה – ב

תקלז, ג רכב

אני

ברוב

המקומות שנאמר בכתוב 'אני', הכוונה למידת הדין – ב תקעז

מצינו

'אני' במשמעות מידת הרחמים – ג

קכט

אנכי

'אנכי'

פנימי יותר מ'אני' לתוספת הכ"ף – א

קפח

אספקלריא

בנוטריקון

"ספק קלריא", כלומר שפע אורה – ב

מז

אף

האף

הוא כלי לנשמה, שלשם נכנסת ומשם יוצאת, ואות ש' משם שד"י רמוזה בו – א סב

אצבע

 

מצאנו

לשון 'אצבע ה" בשלושה דברים, בגלגלים, בלוחות, ובמכת הכינים – ב סא

בביאור

שמות האצבעות – ב תלח

כל

אחד מהאצבעות משרת לחוש אחד מחמישה חושים שבאדם – ב תלט

אצילות

אצילות

הוא המשכה וריבוי, ואין המאציל חסר כלום – גסה

הבריאה

היצירה והעשייה נכללין בכח האצילות – ג

סו

אקלים

העולם

נחלק לשבעה אקלימים, והאקלים השביעי הוא א"י – בח,

מא, רפג, תמב, ג רצז

בכל

אחד מהאקלימים, שולט כוכב ומזל על האקלים ועל האומה –ב מא

ארבעה

יסודות

האדם

מורכב מארבע יסודות – ב תפה-ו

סדר

היסודות בגלגלים שונה מסידורם בבריאת העולם – ב תפה- ו

ארבעת

היסודות כפי שבאים לביטוי בעולם החי – ב

תנו, תסח

האש

והרוח הם יסודות דקים, ולכן ייחסם הכתוב בשם אלוהים – ב תנז

ארבעה

יסודות העליונים נאצלים מהחכמה העליונה, וכנגדם ארבע חיות הקודש וארבע אופנים,

ובעולם התחתון ארבע יסודות שהם קיום כל מורכב – ג תמא

הדגים

מיסוד המים, פירות האדמה מיסוד העפר, ובפירות האילן יש מיסוד הרוח – ג סא

בתנועת

הגלגל מצטרפין ד' היסודות – ג

שח

ארבע

מלכויות וע"ע אדום

כשם

שהתגבר אברהם על ארבעה מלכים, כן עתידים ד' מלכויות שיפלו ביד בניו – א קמג

השעבוד

לד' מלכויות יתכן רק אם יחטאו ישראל – א

קנב

בשעבוד

המלכויות נרדפים ישראל לצאת מאמונתם – ב

קעג

מתוך

צרת השעבוד תצמח הישועה – ב רסה-ו

שלוש

גלויות היה זמנם מועט, והגלות הרביעית שקול כנגד כולם – ב תנח

גאולה

משעבוד מלכויות תלוי בתשובה, אך אי אפשר להתאחר מזמן הקץ הקצוב – ב תקסט

רמזים בכתוב לד' מלכויות – ג תסו

ארבעת

המינים

ארבעת

המינים תיקון חטא האדם הראשון – א

עח, ב תקנא

מינים

אלו צריכים מים יותר משאר פירות, ונצטווינו לקחתם בזמן ניסוך המים, שהוא יום דין

על גשמי השנה – ב תקנא

רמזים

בארבעת המינים, והטעם שיש לקחת דווקא מינים אלה – ב תקנב

ארון

הברית

וע"ע לוחות הברית

המשכן

כולו לא נעשה אלא בשביל הארון בלבד שהשכינה בתוכו, וכל הנסים שנעשו לישראל היו

נעשים בארון – ב ער

הארון

היה של עצי שטים לכפר על מעשה שטים – ב

שעג

הארון

שעשה משה נעשה לשעה להניח הלוחות, עד שנעשה ארון בצלאל הנעשה לדורות. ארון משה היה

יוצא עימהם למלחמה, ושל בצלאל לא היו מוציאין אותו כלל אלא בימי יהושוע בלבד על פי

בדיבור. וארון בצלאל הוא שנגנז במקדש- ג דש

עיקר

הקדושה היה בארון בצלאל – ג

שה

ארמית

מצינו

הרבה מילים בכתוב שהם ארמית, וכן בתלמוד יש לשון הקודש ולשון ארמית, והטעם לדבר – ג תצא

ארנבת

מין

הארנבת היא אנדרוגינוס, ויש בה כלים לזכר ונקבה – ב תנח

ארס

הארס

נקרא ראש שהוא כולל כל המרורים, ולפי שהארס נמצא בראשו של פתן – ג תלב

ארץ

המילה

"ארץ" כוללת את הארץ העליונה והתחתונה, ואילו המילה "אדמה"

מתייחסת לתחתונה בלבד – ג עא

ארץ

ישראל

הטעם

שלא ירד מבול בארץ ישראל, כי היא קו אמצעי של מטה כנגד קו אמצעי של מעלה – א קיג

א"י

היא אמצע הישוב בעולם, והיא האקלים השביעי. ולכן ממוזגת מכל הארצות, ומוכנה לקבל

מושכלות – א קמד,ב

ח, רפג, ג רצז-ח, שסו, תסג

ארץ

הנבואה, ומשם עולות הנשמות ומשם נכנסות –א קנה, ב

תקיז

הארץ

הקדושה אינה סובלת עוברי עבירה – א

קפד, ג שיח

המקום

נקרא ע"י אברהם 'יראה', וע"י שם בן נח נקרא 'שלם' – א קצט

לא

מצינו שיתייחס ה' בכתוב על שאר אומות או ארצות מלבד עם ישראל וארץ ישראל – א רח

עיקר

עשיית המצוות הוא בארץ ישראל –א רכט, שס, ג רסב, שמ, שיח

הטעם

שהתאוו האבות להקבר בארץ ישראל – א

שעב

עד

שלא נבחרה א"י, היו כל הארצות כשרות לנבואה, משנבחרה א"ינפסלו כולן לנבואה – ב פד

א"י

נקראה בשם "ארץ הכנעני", כיון שהיה כנען עבד מקולל, ונמסרה בידו הארץ

ע"י ה' שימסור אותה לישראל בבוא היום – ב קא

כל

מלך שלא היה לו מקום בארץ ישראל לא נקרא מלך – ב רמו, ג

רלו, רנב

אין

נגעי צרעת באים אלא בא"י, דבר המורה על השגחת ה', ובכדי שישוב האדם

בתשובה- ב תפ

בא"י

לא שולט כוכב, מזל, או מלאך – ב

תקלז

עיבור

שנה ע"י בי"ד שבא"י – ב

תקמז

מיום

שגלו ישראל וחרבה הארץ, לא עלה ביד האומות ליישבה – ב תקעט

אין

עיקר ישובן של ישראל בארץ ישראל אלא רק בגאולה האחרונה שאין אחריה גלות – ג רמג

ארץ

ישראל מכוונת כנגד הקו האמצעי של מעלה – ג

רנה, שנד

הארץ

כוללת את כל הטוב הגופני והנפשי – ג

רפז

לדעת

מקצת הגאונים האיסור להשכיר בית לנכרי הוא דווקא בארץ ישראל, מחשש שלא יכניס תועבה

לביתו, היות שעיקר עבודה זרה בארץ ישראל – ג

רצד

ארץ

ישראל מכוונת כנגד האקלים השביעי המשפיע ברכה לששת האקלימים – ג רצז

א.

ארץ ישראל מכוונת כנגד העשירית ולכן נשתבחה בעשרה דברים

ב.

לא ימצא שום דבר למאכל האדם בשאר הארצות שלא ימצא בארץ. ויש שימצא בארץ ולא ימצא

בשאר ארצות

ג.

אין תורה כתורת א"י – ג

רחצ, שיד

ארץ

ישראל ניתנה למורשה לישראל בלבד – ג

שיח תצג, תצה

עיקר

ההשגחה בארץ ומשם מתפשטת לשאר מקומות – ג

שנג, תנב

לא

זכינו לירושת הארץ אלא בזכות התורה – ג

תכא, תעח

בביאור

דברי חז"ל : "כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח" – ג תע

אש

הטעם

מדוע הלהבה אדומה – א קכב

כל

המלאכות נכללות במלאכת האש, היות שרוב המלאכות נעשות ע"י האש, והטעם לברכת

האש בהבדלה במוצ"ש – ב

שסט

י"ב

פעמים נפלה אש משמיים, דרך רחמנות או דרך נקמה – ב תמח- ט

שש

מיני אש הם – ב תנא-ב

האש

והרוח הם יסודות דקים, ולכן ויש מהאומות שעובדין להן, וייחס הכתוב האש והרוח בשם

אלהים – ב תנז

אשה וע"ע

זכר ונקבה

כיון

שנבראת אשה נברא שטן עמה – א

עד, עו

האשה

קשה בטבעה, לפי שנבראה מן העצם – א

עה

האשה

נבראה בגן עדן, והאדם נברא מחוץ לגן – א

עה

מעלת

האשה הצנועה – א רפט

הזכיר

הכתוב אשה ביחס לשם יעקב הנזכר ביחס לעניינים החומריים – א שעא

עיקרים

גדולים בתורה מפורשים על ידי נשים, כתפילה, גלגול, ותחיית המתים – ב קלה

במעשה

העגל לא רצו לתת תכשיטיהן, ובתרומת המשכן קדמו הנשים לאנשים.ושכרן בעוה"ז ובעוה"ב – ב שסט

הנשים

גרמו מיתה לעולם, ולכן אין אזהרת טומאת מת בנשות כהנים – ב תקלט

ראוי

להיות חכמת האשה במיטוה ובצרכי ביתה – ב

שע

דב"ש

בגימטריא אשה, והקשר בין אשה ליצה"ר – ב תה-תו

בביאור

מדוע זמן טהרה בלידת נקבה כפליים מזכר – ב

תעג

הקדושה

מעלה יתירה באישה יותר מבאיש – ב

תקכא

הנשים

מחבבות את ארץ ישראל – ג קצג

ראויה

היתה פרשת נחלות להכתב על ידי נשים לפי שהמיתה סיבת הנחלות, והנשים גרמו מיתה

לעולם – ג קצה

אין

דרכה להמשך באכילה ושתיה – ג

שפא

האשה

הטובה הכוללת מדות הטובות כוללת כל התורה, כי היא הכנה לאדם להגיע אל הצלחת התורה

- ג תעד

אשכול

הענבים

התלויים בגפן יקראו 'אשכול', ואשר נתלין בהם האשכולות נקרא 'גפן' – ג תסד

אשר

לעיתים

משמעות הלשון "אשר", וכן המילה "את" היא "אם" (א

בחיריק) – ב תיא

אשם

לשון

אשם מלשון שממה, להורות שראוי החוטא שיהיה שמם ואבד – ב תטז

אשם

הוא קרבן שבא על חטא המעשה – ב

תכא

את

את

(א בציריה) הוא כמו עם – ב ז

א"ת

ב"ש

המילים

"מלאה קטרת" בגימטריא תרי"ג, בחילוף אותיות קו"ף בדל"ת –

ב ריב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>