בד
קנה
פשתן העולה מן הקרקע בד בבד, כלומר יחידי, והוא רמז ליחוד, והטעם מדוע נקרא הבד
'שש' – ב תצז
הפשתים
נקרא 'בד', כלומר יחידי, שאסור לחברו עם הצמר – ב תקכח
בהמה
בהמה
שאין לה מזל הזכיר בה הכתוב לשון 'נגיפה', כלומר בדרך מקרה – ב רכה
חולי
הנידה לא מצאנוהו בנקבות הבהמות ושאר מיני החי, מלבד במין האדם – ב תפז
בבהמה
ובחיה הונחו שדיהן להניק במקום ערוה, לעומת האדם – ב תפח
בוקר
פורענות
הרשעים וישועת הצדיקים בבוקר – ב
עה
הבוקר
הוא ממידת הרחמים – ב שמט
לשון
'בוקר' שאדם יכול לבקר ולהבחין בין הדברים – ב תקכט
בחירה
לא
נגזר על האדם אם יהיה צדיק או רשע, וזה עיקר גדול ויסוד האמונה, ולכן נזכר הדבר
בפתיחת התורה ובחתימתה – ג
שכב
בטחון
בה'
דרך
הצדיקים השלמים שלא יבקשו סיבה כלל, אלא יבטחו בה' בלבד – א שכז
מדרגות
הבטחון בה' – א שכח
הבטחון
בה' עיקר גדול ויסוד התורה והמצוה – ב
קח
נמשל
הבטחון בה' למגדל עוז – ב שסה
הצדיקים
ישימו כספם וזהבם בשעבוד התורה והמצוות, להיפך מדרך הרשעים. ואין ראוי לאדם שישים
בטחונו אלא רק בה' – ב שעו
השם מבטחו בה' ינצל מן הצרה אף שהיתה ראויה לבוא
עליו – ג שכ
ביכורים
חייבה
התורה את ישראל שנקראו 'ראשית' ללכת אל המקום שהוא ראשית שכלולו של עולם, ולתת אל
הכהן שהוא ראשון משרתי הקודש, את ראשית פרי האדמה – ג תי
תנופת
הביכורים מרמזת שה' הוא המשגיח בכל העולם ופרטיו – ג תיד
בין
אדם לחבירו
החמירה
תורה בדברים שבין אדם לחבירו יותר מהמצוות שבינו לקונו. וכן חס ה' על כבוד נביאיו
יותר מכבודו עצמו – ב תטו- טז
בישול
מצינו
לשון "בישול" במים או באש ללא כלי – ב צ
בית
המקדש
לעומת
המקדש הראשון והשני שנבנו ע"י אדם ונחרבו ע"י אדם, המקדש השלישי יהיה
מעשה ה' ולא יחרב – א רלא, רמט
הטעם
מדוע אין חרב וברזל במשכן ובמקדש, ומדוע עתיד המקדש להחרב – א רלז
שני
בתי המקדש נרמזו במילה "כתית" שהוא לשון כתישה, אך המקדש השלישי יכון
לעד – א רמט, ב רצד
הטעם
שנקרא המקדש 'זבול' – א רסב
המקדש
חרב בדור השלושים מאברהם, והטעם לכך – א
שיז
השכינה
לא שכנה בבית שני תדיר כמו בבית ראשון, לפי שלא היו שם ס' ריבוא – א שסד
שם
ה' ככתבו נזכר במקדש אבל לא במדינה – ב
לב-ג
משנבחר
המקדש לא היתה כל ירושלים ראויה לנבואה – ב
פד
בית
המקדש הוא כמשכון, שלא יתקיים אם יחטאו ישראל – ב רלז
ארבע
מדרגות בהר סיני וכנגדן במקדש – ב
קעד
המקדש
הראשון נעשה ע"י שלמה מיהודה, וחירם משבט דן מצד אימו – ב שכא
י"ח
ניסים היו במקדש – ב תכט
המילה
"מקום" נאמרה ביחס לאבות תשע פעמים, והוא מקום המזבח במקדש– ב תלד
רוב
עניני המשכן והמקדש סובבים על חשבון שמונה – ב תמג
המקדש
הראשון נבנה ע"י שלמה משבט יהודה, השני ע"י זרובבל מיהודה, והשלישי עתיד
להבנות ע"י אדום – ב תנט
כל
הכוחות כלולין בבית המקדש בשעת עבודה, וכל עניני המקדש של מטה דוגמת המקדש של מעלה
– ב תקכח, ג שט
תועלת
המקדש גדולה לאומות יותר מאשר לישראל – ג
ז
המקדש
נקרא "אריאל", מלשון אריה, שצר מאחריו ורחב מלפניו, וכך חלונות המקדש- ג מה
המקדש
הוא הקו האמצעי של ההר הטוב – ג
רנה
מקום
המקדש ומעלתו היה ידוע לאומות בקבלה – ג
שכג
המקדש
חרב בשנת תכ"א לבניינו, לדעת ר"ת – ג שלו
המקדש
באמצע ארץ ישראל – ג שמג
בברכה
לבנימין נרמזו ג' בתי מקדש המצויים בחלקו – ג תפה
בכורות
מעלת
הבכורה לפני מתן תורה היתה שררה וכבוד, וגם בנכסים יקבל מעט יותר – א רכו
גם
כשנטלה מראובן בכורת הממון והכבוד, לא ניטלה ממנו בכורת היוחסין – א רצז
הטעם
שישראל וה' נקראו בן בכור רק לאחר מכת בכורות – ב לח – לט
מצאנו
שנקראו הבכורות "כהנים" – ב
קעו
כשם
שה' הוא בכורו של עולם, כך על הבכור להחזיק בתורה וביראה יותר משאר בני האדם, מצד
המעלה שבו – ב שנז
בני
לוי שהיו נקיים מחטא העגל והרגו את עובדיו, נתקדשו תחת הבכורות לעבודת ה' – ג קיח, קכה
בלעם
בלעם
התנבא כאשר הוא נופל, מפני שלא יתנבא מעומד אלא מי שהוא נימול – ג תמב
בלעם
לא עלה להשגת נביא, ונתנבא לכבוד ישראל – ג
תצג
במות
היתר
הבמות ואיסורן – ג שכד
בן
מילת
'בן' נגזרת מבניין – א צח
הבנים
נמשכים במידותיהם בטבע אחר משפחת האם – א
רח
מצינו
שקרא הכתוב 'בנים' לבן אחד – א שסב
דרך
הכתוב לייחס הבנים לאם – ב
קסב
אחד
הלויים המשוררים נקרא בשם 'בן' – ג
כב
בנימין
הוזכר
בנימין שביעי במניין השבטים לרמוז על המקדש שבאקלים שביעי שבחלקו – ב ח
בנימין
היה אחד מז' שלא שלטה בהם רימה – ג
תפה
אין
בכל השבטים מבורך כבנימין בהשראת השכינה בחלקו – ג תפו
בנין
אב
נזכר
על פסוקי התורה שבכתב, וכל פסוק ופסוק הוא בנין האב יתעלה – ג תפב
בעל
הרמב"ן
פירש "נכבד" – ב
תקמא
בעלי
חיים
השמות
שנתן האדם לחיות הם שמות מושכלות שהשכיל בחכמת האותיות כפי טבעי הבריות – ג קלו
בצלאל
על
מעלתו ושמו של בצלאל,
והטעם
שצירף ה' את אהליאב בן אחיסמך משבט דן לבצלאל משבט יהודה – ב שכ-שכא
ארון
שעשה בצלאל הוא הארון הנעשה לדורות, ולא היו מוציאין אותו כלל אלא בימי יהושוע
בלבד על פי בדיבור, וארון זה הוא שנגנז במקדש
- ג דש
בריאה
בכל
ששת ימי הבריאה העניינים מחומשים, והטעם מדוע נברא דבר באותו היום בשבוע – א נא
שני
מאמרות מכלל עשרה מאמרות נאמרו ביחס לאדם וחוה – א עד
מהם
עשרה מאמרות שנברא בהם העולם – א
עה
הטעם
שהזכיר הכתוב אצל יעקב לשון 'בריאה', ואצל ישראל 'יצירה' – א שעא
הטבע
היוצא מן החפץ הקדמון יקראוהו בריאה – ב
קכ
כל
המאוחר מחבירו בסדר הבריאה משובח מחבירו – ב
שסד, תסז-ח
ברית
מילה
הטעם
שנצטווה אברהם במילה בשם 'אל שדי' – א
קנח
הטעם
למצוות המילה – א קס
מעלת
הסעודה ביום המילה – א קסא, קפט
הטעם
שהמילה ביום השמיני – א קסא
הטעם
שנקרא איבר המילה 'ראש הגויה' – א
קסא
השגת
ה' תתכן לישראל הנימולים, ולא יתנבא אדם מעומד אלא מי שהוא נימול – ג תמב
רק
שבט לוי מכל ישראל מלו את בניהם במדבר – ג
תפה
ברכה
אין
שם ה' נזכר על הרעה, אלא על הטובה והברכה – א פו, קיא, ב תעה
תקנו
חכמים נגלה ונסתר בברכות, ללמד שהבורא נסתר מצד עצמותו, אך נגלה ונמצא מצד הלב
והשכל – ב קכח
אין
ראוי להזכיר שם ה' לשווא, ולכן יש להקדים ולומר "קרבן לה'", שעליו יחול
שם ה' – ב שצה
על
המברך להתבונן תחילה בליבו, ואח"כ יברך את ה' בפיו – ב תקס
המברך
על הנאתו מעיד על ההשגחה, ובכך התבואה והפירות מתברכין, ועניין ברכה הוא תוספת
וריבוי כבריכה הנובעת מן המקור – ג
לא, רנד, רצט
חכמים
ז"ל תקנו ברכות למצוות המקובלות שהן עיקר הקדושה, ולא תיקנו ברכות למצוות
המושכלות – ג קב
רמזים
בחיוב לברך מאה ברכות ביום – ג שז
חכמים
לא תיקנו ברכה על שילוח הקן כיון שאינה מצוה מחויבת , ואין חייב לחזר אחריה, ואינו
חייב אלא כשרוצה ליקח הבנים – ג
שפח
ברכת
הלבנה
תיקנו
לאומרה מעומד, מפני אימת מלכות שמיים, ועדות היא בחידוש העולם – ב פט
הנוסח
הנכון ע"פ הרשב"א, והטעם לכך – ג
תנט
בשר
בחלב
נזכר
אצל שלושת הרגלים, להזהיר ישראל העולים לרגל למקום הנבואה, שלא יטמטמו הלב, ואין
המצווה נוהגת במלאכים ולא לעתיד לבוא, שלא יהיה אז טמטום הלב ולא ע"ז – ב רמב-ג
בת
דרך
הכתוב לייחס הבת לאב – ב קסב
בת
קול
הטעם
שנקרא בת קול – ג תפג