אות ד'

דאגה

הדאגה

מקצרת חיים – ב שפט

הדאגה

על חטא כמזבח כפרה ומין אחד ממיני התשובה – ב תיז

דבקות

הדבק

בדבר נקרא על שם מי שהוא דבק בו, ולכן נקראו משה והנביאים והמלאכים בשם המיוחד,

וחנוך נקרא מטטרון – א צז, ג רכח

הדבקות

בין ישראל לה' ללא גורם אמצעי – ב

ערה

המשתדל

במצוות, ואינו משתדל בשום עסק גופני, וליבו ומחשבתו בה', זוכה הוא לחיי נצח ולא

תשלוט עליו מיתה – ב תקט

מעלת

החכם שהוא דבק בחכמה, ואין מחשבתו נפרדת ממנה לעולם. ומעלת הדבקות היא מיתת נשיקה –

ב תקלח

תכלית

השכל הוא הדבקות בו יתברך – ב תקעד

בפסוק

'ובו תדבקון' (דברים יג) הובטח עוה"ב לאדם הדבק במצוות – ג שכח

דבש

נמשלה

החכמה לדבש, לומר כשם שהגוף מרגיש מתק הדבש, כן יתחייב שתרגיש הנפש מתק החכמה – ב שסו

מיעוטו

יפה ורבויו מזיק – ב תכ

דג

הדגים

מיסוד המים – ב תסח

הדג

שאין לו קשקשת ליחות המים גוברת עליו ביותר – ב תקכט

'דגה'

בלשון הכתוב הוא הדג הנבאש – ג ס

דגלים

במעמד

הר סיני ראו ישראל מחנות מלאכים בדגליהם, ומשם נתאוו ישראל לדגלים – ב קעג-ד

לכל

שבט היתה מפה בגוון וצבע שונה מחבירו, כעין דגלים של מעלה שראו בסיני – ג יב

דגש

אות

רפה מבטאת מידת הרחמים, והדגש מידת הדין – ב

קלא, תעו

הדגש

מרמזת על תוקף הקדושה – ב קלד

חסרון

דגש במקום הראוי מורה על דבר ארעי שאינו

מתקיים – ג רכט

דויד

עד

שלא נבחר דויד היו כל ישראל ראויים למלכות – ב פד

ענוותנותו

של דויד – ב שצ, תכב

מצינו

שהיה דויד מתפלל על הבריות – ג

קז

אמר

דויד: "משפטיך למלך תן", וכיון שמידת הדין כלולה במידת הרחמים, הזכיר:

"ה' רועי לא אחסר" - ג קכט

הזכיר

דויד בשירותיו: 'למנצח', להורות שה' הוא המנצח האמיתי בכל המלחמות – ג תפא

דור

דור

מלשון 'כדור', לפי שהנולדים באים והמתים הולכים – ב שנה

דיבה

לשון

'מביא דיבה' הוא אמת, ו'הוצאת דיבה' שקר – א

שו

דיבור

עיקר

מציאות האדם בשביל הנפש המדברת – א

שנ

'דיבור'

לשון קשה – ב מז

הדיבור

פנימי יותר מן האמירה, הדבור הוא התורה שבכתב, וכוללת מידת הדין והרחמים – ב צח, ג רעד, תנח

'וידבר'

היא התורה שבכתב, והיא מלשון דבורה, הכוללת מידת הרחמים והדין, כדבורה הכוללת

מתיקות ועקיצה – ב צט, ג קכח

ניתן

לרפא בדיבור למי שיש לו חולי הנפש – ב

קנט

לשון

דיבור נאמרה על הנגלה, והאמירה על הנסתר, ולכן נאמר הרבה בתורה "וידבר ה' אל

משה לאמר" – ב קעח

הדיבור

על הכלל, והאמירה על הפרטים – ב

שצד

המחשבה

ביד האדם, אך הדיבור יבוא מאת ה' – ב תסו

על

האדם להיזהר לבל יפתח פיו לפורענות – ג

קיג

כ"ד

מתנות כהונה נאמרו לאהרון בלשון 'וידבר', ואילו חוקי המעשר ללוי נאמרו בלשון

'ויאמר' - ג קכח

מעלת

'וידבר' שהיא באספקלריא המאירה, גדולה מ'ויאמר' שהיא באספקלריא שאינה מאירה – ג רנ

דין

ה'

נקרא בשם 'אלהים' על שברא את העולם במידת הדין – א טו

יחס

הכתוב מידת הדין לאם, ומידת הרחמים לאב – א

עה

הזכרת

שם ה' בראשי התיבות למפרע מורה על מידת הדין – א קכט, שמז, ב כד,

קמה, ג צא, תעב

כל

מי שהתריס אחר מידת הדין לקה – א

קנז

תוספת

ה"א במילה רמז למידת הדין – א

קפה

א.

שם י-ה מציין מידת הדין שבו נברא העוה"ז, והיא מידתו של לוי

ב.

הואיל וכל מידה כלולה מחברתה, לפיכך קרא הכתוב למידת הדין: "ימין" – ב קל, ג

יא

תוספת

ה"א למילה מרמזת על מידת הדין, וכן תוספת דגש מלמדת על מידת הדין – ב קלא, קלג, תעו

המילה

"יד" ו"אלה" מבטאות דין – ב רנט

המילה

'פנים' הוא ממידת הדין – ב

שלב

התורה

כלולה ממידת הדין והרחמים, התושב"ע והתושב"כ – ב שפו

במלח

יש שתי מידות שהם קיום העולם, מים ואש, והם דין ורחמים, ולכן יש למלוח בו את הקרבן

ב תז

בשוב

רשע מדרכו אפילו במידת הדין ימצא סליחה –ב תי

א.

הקטורת ממידת הדין

ב.

מילת "עליה" תרמוז למידת הדין – ב

תנ

מילת

"אני" ברוב המקומות בתורה הוא מידת הדין – ב תקלו,

תקעז

המילים

"זכרון" וכן "פקידה" באות על מידת הדין – ב תקנ

המילה

"נפש" האמורה ביחס לה' היא השכינה והיא מידת הדין – ב תקעה

לשון

'אף' רומזת למידת הדין, ו'גם' רומזת למידת הרחמים – ב תקעט, תקפב

מידת

הרחמים גלויה, מידת הדין היא נסתרת – ג

ה

המילה

'את' (א' בפתח) כינוי למידת הדין – ג

סב

ברוב

המקומות המילים: "לפני ה'" מציינות מידת הדין – ג צה

המילה:

'חרב' האמורה ביחס לה', מציינת מידת הדין – ג קכו, תסט

כל

מקום שנאמר 'יד' ו'זרוע' בה' הוא מידת הדין, אלא ש'יד' מציין דין רפה, ו'זרוע'

מציין דין קשה – ג שיג

כאשר

אין משפט בארץ, דן ה' את הבריות במידת הדין – ג שמט

בכל

מקום שנזכר בה' 'שמי' או 'שמו' היא מידת הדין – ג שנח

הלילה

הוא זמן שמידת הדין משמשת – ג

תא

מידת

הדין נקראת 'כה' – ג תד

בכל

מקום שנמצא בתורה לשון 'בקרבך' או 'בקרב' יש שם התעוררות על מידת הדין – ג תנג

המילה

'כה' מבטאת מידת הדין – ג תפד

'מנשה'

נקרא על שם השכחה שהוא מעניין הדין – ג

תפז

מידת

הדין של מעלה נקראת 'מגן' , כיון שדרך המגן להיות בצד שמאל – ג תצה

דם

א.

הדם הוא הנפש הבהמית ואין ראוי לנו שנערב טבענו בטבעה, ובכדי שנהיה ראויים לקבל

מושכלות.

ב.

לרמב"ם איסור דם היא הרחקה ממלאכת השדים.

ג.

לא ימצא דם בלא נפש, ולא נפש בלא דם, כעניין החומר והצורה – ב תקז

דמעה

הדמעה

בשעת התפילה כניסוך המים עם הקרבנות, והיא מכח החסד שהוא הימין הפשוטה לקבל שבים,

ולכן שערי דמעה לא ננעלו – א

לו

הדמעה

שבעין נמשכת מהמח, והמתמיד בדמעות מייבש את מוחו – א ערה

דרום

השם

'דרום' על שהשמש דר ברומו של רוח – ג

יד, רנח

הדרום

נקרא 'נגב' שהוא יבש מאוד, ונקרא 'ימין' על שם ימינו של אדם הפונה למזרח – ג רנח

דרך

לשון

'דרך' הוא רחב, אבל 'נתיב' צר – ב שעא

דרך

ארץ

המדבר

לפני רבים צריך לעמוד – א רג

הרוצה

להכנס לפני מלך ראוי שיקיש בפתח ההיכל תחילה, ולכן יתחייב הכהן הגדול בפעמונים

בבואו אל הקודש – ב דש

לא

ידון אדם בפני מי שגדול ממנו, אלא צריך הוא שיקריב משפטו לפניו – ג קצד

המתארח

אדם אצל חבירו יום א' מקבלו יפה ומאכילו עופות, למחר דגים, למחר ירק, ופוחת והולך

עד שמאכילו קטנית – ג רח

לא

יאכל אדם בשר אלא מתוך עושר – ג שכה

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>