אות ה'

ה'

משמעות

'אלהים' הוא בעל הכוחות כולם או שופט, ולכן נקרא 'אלהים' בלשון רבים – א יד, רמד

נקרא

אלהים על שברא את העולם בדין – א

טו, קו, ג תכה

עילת

העילות למעלה מן הכתר – א כא

אין

הכתוב מזכיר שם אלהים בבריאת הנפש הנפש הצומחת, אלא בבעלי נפש התנועה – א ל

למעלת

האדם ייחס הכתוב הבריאה לאלהים, כפי שנזכר גם בבריאת התנינים הגדולים - א

לח

כל

פעולותיו של ה' במציאות ע"י אמצעים – א

מד

ה'

אחרונה שבשם היא מידת הדין רפה של מטה הנקראת מלכות, והיא שבראה את העולם – א נט, ב

קכא

מניין

חלקי המציאות כ"ו, כמניין השם המיוחד – א ס

אין

ה' מייחד שמו על הרעה – א פו, קיא

איברי

גוף המיוחסים לה', מבטאים תפקיד המלאך או הנביא השלוח מאת ה' – א קא

הזכרת

שם הוי"ה בראשי התיבות או בסופי תיבות למפרע, מורה על מידת הדין – א קכט, ב כד, לה, קמה, ג כד, צא, תעא- ב

הדבק

בדבר נקרא על שם הדבר שידבק בו, ולכן נקראו משה ושם בן נח ומלך המשיח וירושלים

והמלאכים בשם המיוחד – א קלח, קעה,

רלה, ב קטז, שמ, ג נב,

רכח, רמז, שסז

השם

הנכתב כשהוא לבדו מזכירו בכינוי אל"ף דל"ת, וכשהוא עם אל"ף

דל"ת מזכיר בכינוי 'אלהים' – א

קנא

משמעות

שם 'שדי', והטעם שנזכרה במצוות המילה – א

קנח

מהה"א

האחרונה שבשם הוי"ה משתלשל כח ההולדה, וחסרון הה"א מורה על חסרון השכינה

א קס, רנט, שסא, שפג

הטעם

שבניקוד שם ה' לא ימצא פת"ח אלא קמ"ץ – א קסט

מילת

'הוא' מורה על שם ה' – א קפו, רי

ה'

משפיע כוחו במלאכים, המשפיעים כח בגלגלים, והגלגלים משפיעים כח בעולם השפל – א רמג

מילת

'כזיב' הוא מספר המתחלף בשם הגדול המיוחד – א שיג

הזכרת

שם הוי"ה בראשי תיבות או בסופי תיבות כסדרן מורה על מידת הרחמים – א שטו, ג

מב, שצט, תמב, תעב

שם

ה' מורה על מידת הרחמים , ואילו שם אלהים מורה על מידת הדין – ב כו, תכה

ה' נקרא לפי מעשיו, כאשר דן את הבריות נקרא

'אלהים', כאשר נוקם ברשעים נקרא 'צבאות', כאשר תולה חטאו של אדם נקרא 'שדי', וכאשר

יושב על כסא רחמים נקרא 'ה' – ב

כט, ג רסח

שם

"אהיה אשא אהיה" מציין מידת דין ורחמים – ב ל-לא, מ

שם

ה' נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת, והשם הזה ככתבו היה נזכר

במקדש אבל לא במדינה אלא בכינוי – ב

לב-ג

שינוי

הטבע מתהווה בהיפוך של אותיות שם ה' למפרע – ב לה

שם

אדנות הוא מידת הדין והרחמים, ובשם זה היה משה שלוח לישראל במצרים – ב לח

לא

מצינו בכל הקרבנות שם 'אלהים' אלא השם המיוחד, מלבד הקרבן הנזכר גבי יתרו – ב מב, קסג-ד, שצה

ה' שהוא חיי כל הנמצאים, נקרא בכתוב בשם: 'לב',

כמו הלב שמשגיח ומנהיג כל האיברים – ב

קה

כיון

שגם במידת הדין מצינו שמשותפת מידת הרחמים, לכן הזכיר הכתוב בכמה מקרים שם

הוי"ה בפורענות, וכל מקום טעמו ונימוקו עמו – ב קיד

שם

י"ה הוא מידת הדין – ב קל, קנז, שכה

ידיעת

ה' מצד עצמותו נמנעת, אך ניתנת להשגה מצד פעולותיו – ב שמב

אין

שם ה' נזכר על הרעה אלא על הטובה – ב

תעה

הבורא

יתעלה איננו מושג בתחילת המחשבה אלא אחר שיחשוב ויחזור ויחשוב – ב תצא

שתי

אותיות אחרונות של השם המיוחד הם רחמים ודין – תקכד

העולם

חתום בחותמו של ה' שהוא ג' אותיות י' ה' ו' – ב תקנו

אותיות

השם הגדול יורו שהוא אחד בין בנגלה בין בנסתר – ב תקנז

ה'

נקרא מלך הכבוד לפי שהוא חולק מכבודו ליראיו, וכיצד הדבר בא לידי ביטוי – ג נב

בשם

'אל' הדין כלול ברחמים, וברוב המקומות נזכר במידת החסד – ג עד

שם

הוי"ה ומילויו, וכן שם אדנות מלא בוא"ו עולה ע"א, כנגד ע' זקנים,

ע' שרי האומות וע' אומות העולם וה' עליון עליהם – ג סג

כשישראל

מקיימין התורה בזה מוסיפין כח בגבורה של מעלה – ג פט

חכמים

ז"ל כינו שם ה' 'מקום' שהוא כולל המקום וכל החלקים, והוא מקומו של עולם – ג קפו

בשם

י-ה נבראו העוה"ז והעוה"ב – ג

רסו

השם

'ה' הוא האלהים' מלמד שהניסים הנסתרים בכלל הניסים הגלויים- ג רסז

בתורה

מזכיר הכתוב השם המיוחד, ובמשנה תורה יזכיר הכתוב לעולם: 'ה' אלהיך', 'ה' אלהיכם',–

ג ער, רעד, ש

התואר

'אחד' ראוי לה' לבדו, שהוא האחד שקודם לכל הריבויים – ג רעו

מפסוק

'שמע ישראל' יוצא שם בן י"ד, 'כוזו במוכסז כוזו' – ג רעח

שם

'שדי' משדד ומנצח המערכת – ג

רפג, תנ

בכח

שם הוי"ה נעשו הנסים המפורסמים , ובכח אל שדי נעשו הנסים הנסתרים כדרך הטבע -

ג רצו, שיב

השם

הנעלם של שם שדי עולה למניין ת"ק, והרמזים בזה – ג שיט

ביהושוע

הזכיר הכתוב 'ה' אלוהיך', ואילו במשה נזכר שם הוי"ה, ללמדך שלפי דרגת נבואתם,

מתגלה ה' אליהם – ג תמח

אף

שהפעולות בעולם השפל נגזרות מן הכוכבים,

בכח ה' לקיים הנגזר, או להוסיף ולגרוע ממנו.

אויבי

ישראל הם אויבי ה' – ג תע

ה'-

שם בן מ"ב

שם

בו נברא העולם, והמיוחס למידת הדין, וכהן גדול מזכירו ביום הכיפורים – א כג, ב תקג-ה

סיפור

ז' פרות וז' שיבולים נזכרים בכתוב ג' פעמים, כנגד שם בן מ"ב, להורות שהכל

נעשה מאת ה' – א שלד

משה

הרגו למצרי בשם זה, וכן אלישע בנערים שהתקלסו בו – ב טז-יז

ה'-

שם בן ע"ב

במטה

משה היה חקוק שם ע"ב אותיות, ורמזים בכתוב לשם ע"ב – א ריא

בפרשת

בשלח יש ג' פסוקים, שבכל אחד מהם יש ע"ב אותיות, ומשלושתם יוצא שם בן

ע"ב תיבות – ב קיז- ח

שם

בן ע"ב נחלק לחלקים ידועים, ויש לכל חלק וחלק כח ידוע לפעולה ידועה עם ידיעתם

בניקודם כמשפט – ב קכט

הבדלה

טעם

ברכת בשמים במוצאי שבת, כדי לחזק כח הנפש השכלית – א רצב

א.

תקנו רז"ל במצוות הבדלה לברך על האש, לפי שהאש תחילת המלאכות במעשה בראשית,

ורמזי ההבדלה במעשה בראשית – ב

שסט

הגר

הגר

מלשון 'אגרא', כלומר שכר, שנתנה לשרה כשכר על צניעותה – א קנז

הדלקת

הנר

ראוי

שתתפלל האשה בשעת הדלקת הנר של שבת, והתפילה נשמעת יותר בשעת עשיית המצווה – ב קסז-ח

הכנסת

אורחים

מצות

הלוויה לאורח היא גמר המצוה ותכלית השכר, ובזכות הלוויה זכה אברהם לגילוי שכינה – א קצב

פרי

שכרה בנים – ג שפו

הלל

כל

פסוקי שירת הים וכל ענייניה כפולים, וכן תמצא בהלל – ב קכה

הנה

המילה

'הנה' מבטא שהדבר נעשה פתאום – א

קמח

'הנה'

הוא לשון הזמנה – ג קעד

הנקה

המקבלת

להניק בן חברתה, לא תניק אחר עימו – ב

טז

הפכים

יש

להקריב מלח על גבי המזבח, ובו יש הפכים, אש ומים, לרמוז על קיום העולם במידת הדין

והרחמים – ב תז

הקהל

מצות

הקהל מרמזת על העתיד שיהיו הבריות נקהלים לפני ה' – ג תמט

הרגל

ראוי

לאדם בעודו נער להרגיל עצמו בהנהגה טובה, שלא תפרד ממנו לעולם – ב ו

הרהור

קרבן

עולה באה על חטא המחשבה, וזמנה בלילה כי ההרהור מצוי יותר בלילה – ב תכא

הטעם

מדוע הרהורי עבירה קשין מעבירה – ג

תלב

הרוגי

מלכות

עשיית

כתונת הפסים ליוסף גרמה למות עשרה הרוגי מלכות – א שז

עשרת

השבטים נתגלגלו בעשרת הרוגי מלכות, ובכלל חטא עשרת השבטים היה גם יוסף שנשתרר על

אחיו – א שיג

בשל

חטא מכירת יוסף נהרגו עשרה הרוגי מלכות – א

שמה, שמח

הריון

בפסוק

'הרב"ה ארבה עצבונך' נרמז מספר ימי הלידה – א פא

רחל

נישאה בת י"ב ויום אחד בעת שהיתה ראויה להריון – א רנו

הטעם

שהנולד לז' חודשים יתקיים, ואילו הנולד לח' חודשים לא יתקיים – א רנח

צמח

הדודאים סגולה המועילה להריון – א

רסב

סדר

הבהמות והצאן ששלח יעקב לעשיו הוא לפי סדר חודשי העיבור – א רפא

אבן

האודם הקבועה בחושן, סגולתה שהנושאת אותו אינה מפלת נפלים, והוא טוב לאשה המקשה

ללדת – ב רצט

א.

לדעת חכמי הטבע וחז"ל שגוף העובר לאשה, והאיש הוא הנותן צורה בחומר.

ב.

הטעם שאשה מזרעת תחילה יולדת זכר

ג.

המחשבה בזמן הזווג

ד.

שלושה עולמות חולפין על האדם, האחד שהוא במעי אימו , והוא נקרא עולם היצירה – ב תסט-תעא

מחלוקת

האם צורת העובר נגמרת בין בזכר ובין נקבה לארבעים יום, או שהנקבה תשלם צורתה

לשמונים יום, ולכן ימי טומאה וטהרה בלידת נקבה כפליים מזכר – ב תעג-

ד

מידות

הנפש נמשכות אחר עיקר היצירה, ולכן צריך האדם להתנהג עם אשתו בטהרה, ויהיה הבן

מוכן לקבל שפע אלוהי – ב תפז

השבת

אבדה

בכלל

הציווי: "לא תוכל להתעלם", כל תועלת שביד האדם להביא לחבירו, או להסיר

נזקו ממנו – ג שפד

השגחה

נבואת

הנביא עדות ברורה על ההשגחה, וההשגחה מופת על חידוש העולם – א יג, ב

שצ

ההשגחה

בבני אדם היא כללית ופרטית, ובבעלי החיים היא כללית בלבד – א קעו

עיקר

הנהגתם של ישראל לעומת האומות, היא בעניין חידוש ההשגחה – ג קנא

מתוך

האמונה בהשגחה, יתבאר השכר והעונש – ג

רמב

עינוי

ישראל במדבר והטורח הגדול היה להרגילם במידת הביטחון וההשגחה – ג שא

השתדלות

כל

מה שבכח האדם לעשות בדרך הטבע יעשה, ואחר כך יפעל הנס על מעשה הטבע – א רסו, ג

עט

התבוללות

ראתה

רבקה ברוה"ק שעתיד המקדש להחרב בעוון ההתבוללות – א רלז

התראה

הסדר

במכות מצרים היו שתי מכות בהתראה, האחת על יאורו והאחרת בהיכלו, והשלישית שלא

בהתראה – ב ע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>