זהב
הכרובים
עשויים זהב משום שחיות הקודש הן של אש, והזהב מראהו כאש – ב רעז
הזהב
הוא ממידת הדין, ומראהו כמראה האש – ב
שכט
בתרומת
הזהב למשכן נזכר לשון 'תנופה', לגודל המעלה וחשיבות התורם והתרומה – ב שע
זוהר
בכל
המקומות שמזכיר הרב: 'ראיתי במדרש' כוונתו לזוהר – א מב, ג פב
זונה
זונה
של תורה היא כל שנבעלה לפסול לה – ב
תקסא
מנהג
היה בישראל בבת יורשת שתרצה להנשא לשבט אחר קורין אותה 'זונה' – ג
רלח
גנותה
של הזנות – ג שעז
זיבה
טומאת
הזוב באיש מפני היותו חולי מן החלאים המדבקים, והצריכו הכתוב קרבן חטאת לכפר חטאו, וקרבן עולה
להודות לה' על שריפאו וטיהרו – ב
תפה
זיווג
אף
בבהמות ציור העובר יוצא כפי ציור המחשבה, וכל שכן באדם שצריך לקדש עצמו בשעת מעשה
- א רסו
הזיווג
נגזר מן השמים – א ריד
לא
נשאו השבטים מבנות מצרים, אלא עם נשותיהם באו לשם – ב ז
משה
נשא בת יתרו, כיון שהיה כומר לע"ג ונכסיהן פטורים ממס למלך, והיו לו בנות
רבות ולא יעכב בעדו – ב יט
אין
ראוי לכוון בעת המשגל להנאת גופו, כי בזה הוא שותף אל הבהמה, רק שיכוין לפריה ורבייה לעבודת ה' – ב סט
לולא
חטא חוה היה האדם מוליד עם אשתו שלא בדרך תאווה, אלא בדרך הטבע הגמור – ב תעד
זית
א.
נמשלו הבנים לזית שאינו מקבל הרכבה, ונותן פרי לט'
חודשים.
ב.
הטעם שהאוכל זית משכח התלמוד – א רצ
הכתוב
ייחד לשון 'תפארת' ו'הוד' רק בפרי הזית - ג
תב
זכר
ונקבה
בכל
הנבראים, גם בצמחים ובדומם, מצאנו בדרך הטבע זכר ונקבה – א סב, ב
תקנב
כח הזכר נגנז בנקבה, וכח
הנקבה גנוז בזכר – א עד
הזכיר
הכתוב במיילדות העבריות לשון זכר ונקבה, פעם 'להם' ופעם 'להן', על שזכו גם במעלת
הזכרים, בשכר המצווה שהיו מחיות אותם – ב
יג
א.
שני הכרובים במשכן רמז לנפש והשכל, בדמיון זכר ונקבה, פועל ומקבל
ב.
גם בעולם האמצעי, עולם הגלגלים, השמש והירח, הוא דוגמא לזכר ונקבה אשר בעולם
העליון – ב בה רעא
חיבת
ה' לישראל כחיבת זכר ונקבה, ומתבטאת בחיבור הכרובים – ב ערה-ז
זכר
ונקבה באבני החושן – ב שב
יש
בזכר כח גנוז והוא דם הנקבה, כן כח
הזכר גנוז בזרע הנקבה, וכשם שהנקבה נאצלת מהאדם, כך ראוי שיהיה הזכר נאצל ממנה – ב תע
השמים
והארץ הם סיבה להוצאת הפרי בדמיון זכר ונקבה, פועל ומקבל – ב תקל
אין
אדם שלם בלא בת זוגו – ג לא
זמן
הזמן
הוא נברא, והוא בכלל חידוש העולם, וקודם הבריאה לא היה זמן – א כו, ב קצח
זעקה
לפי
אונקלוס משמע שהוא מלשון תרעומת – ב קיד
זקן
טעם
איסור השחתת זקן, ומדוע נשים לא נאסרו בכך – א תקלב
זקנה
מנהג
הזקן שיתגבר עליו היובש – א
מח, ג
תצז
מפני
ד' דברים זקנה קופצת על האדם – א
רו
בימי
הזקנה רחוק להחליף טבעו שהורגל בו – ב
ו
זרת
יש
שפירשו שהאצבע העב מכולן נקרא זרת, ורש"י פירש שזו הקטנה שבאצבעות – ב תלח