אות ז'

זהב

הכרובים

עשויים זהב משום שחיות הקודש הן של אש, והזהב מראהו כאש – ב רעז

הזהב

הוא ממידת הדין, ומראהו כמראה האש – ב

שכט

בתרומת

הזהב למשכן נזכר לשון 'תנופה', לגודל המעלה וחשיבות התורם והתרומה – ב שע

זוהר

בכל

המקומות שמזכיר הרב: 'ראיתי במדרש' כוונתו לזוהר – א מב, ג פב

זונה

זונה

של תורה היא כל שנבעלה לפסול לה – ב

תקסא

מנהג

היה בישראל בבת יורשת שתרצה להנשא לשבט אחר קורין אותה 'זונה' – ג

רלח

גנותה

של הזנות – ג שעז

זיבה

טומאת

הזוב באיש מפני היותו חולי מן החלאים המדבקים, והצריכו הכתוב קרבן חטאת לכפר חטאו, וקרבן עולה

להודות לה' על שריפאו וטיהרו – ב

תפה

זיווג

אף

בבהמות ציור העובר יוצא כפי ציור המחשבה, וכל שכן באדם שצריך לקדש עצמו בשעת מעשה

- א רסו

הזיווג

נגזר מן השמים – א ריד

לא

נשאו השבטים מבנות מצרים, אלא עם נשותיהם באו לשם – ב ז

משה

נשא בת יתרו, כיון שהיה כומר לע"ג ונכסיהן פטורים ממס למלך, והיו לו בנות

רבות ולא יעכב בעדו – ב יט

אין

ראוי לכוון בעת המשגל להנאת גופו, כי בזה הוא שותף אל הבהמה, רק שיכוין לפריה ורבייה לעבודת ה' – ב סט

לולא

חטא חוה היה האדם מוליד עם אשתו שלא בדרך תאווה, אלא בדרך הטבע הגמור – ב תעד

זית

א.

נמשלו הבנים לזית שאינו מקבל הרכבה, ונותן פרי לט'

חודשים.

ב.

הטעם שהאוכל זית משכח התלמוד – א רצ

הכתוב

ייחד לשון 'תפארת' ו'הוד' רק בפרי הזית - ג

תב

זכר

ונקבה

בכל

הנבראים, גם בצמחים ובדומם, מצאנו בדרך הטבע זכר ונקבה – א סב, ב

תקנב

כח הזכר נגנז בנקבה, וכח

הנקבה גנוז בזכר – א עד

הזכיר

הכתוב במיילדות העבריות לשון זכר ונקבה, פעם 'להם' ופעם 'להן', על שזכו גם במעלת

הזכרים, בשכר המצווה שהיו מחיות אותם – ב

יג

א.

שני הכרובים במשכן רמז לנפש והשכל, בדמיון זכר ונקבה, פועל ומקבל

ב.

גם בעולם האמצעי, עולם הגלגלים, השמש והירח, הוא דוגמא לזכר ונקבה אשר בעולם

העליון – ב בה רעא

חיבת

ה' לישראל כחיבת זכר ונקבה, ומתבטאת בחיבור הכרובים – ב ערה-ז

זכר

ונקבה באבני החושן – ב שב

יש

בזכר כח גנוז והוא דם הנקבה, כן כח

הזכר גנוז בזרע הנקבה, וכשם שהנקבה נאצלת מהאדם, כך ראוי שיהיה הזכר נאצל ממנה – ב תע

השמים

והארץ הם סיבה להוצאת הפרי בדמיון זכר ונקבה, פועל ומקבל – ב תקל

אין

אדם שלם בלא בת זוגו – ג לא

זמן

הזמן

הוא נברא, והוא בכלל חידוש העולם, וקודם הבריאה לא היה זמן – א כו, ב קצח

זעקה

לפי

אונקלוס משמע שהוא מלשון תרעומת – ב קיד

זקן

טעם

איסור השחתת זקן, ומדוע נשים לא נאסרו בכך – א תקלב

זקנה

מנהג

הזקן שיתגבר עליו היובש – א

מח, ג

תצז

מפני

ד' דברים זקנה קופצת על האדם – א

רו

בימי

הזקנה רחוק להחליף טבעו שהורגל בו – ב

ו

זרת

יש

שפירשו שהאצבע העב מכולן נקרא זרת, ורש"י פירש שזו הקטנה שבאצבעות – ב תלח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>