אות י'

יבול

הפירות

והתבואות נקראין "יבול" מלשון הבאה – ב תקסה

יגיעה

היגיעה

מתשת כוחו של אדם וממעטת הזרע – ב י

יד

היד

היא פיסת היד שבה חמש אצבעות ועד הפרק השלישי – ג שיג

ידיעה

התשמיש

נקרא ידיעה לפי שהזרע בא מהמח, וסיבת תאוות התשמיש היא עץ הדעת – א פח

מצינו

ידיעה מלשון גדולה ומעלה או השגחה – א

קעו

מצינו

ידיעה מלשון פורענות – א קעח

הידיעה

היא למעלה מכח הראייה והשמיעה, והיא השלמתן – ב כו

יהודה

הטעם

שבשמו של יהודה נמצא השם המיוחד, ונוסף אות ד' – א שפו

יהודה

ראש לשבטים, ואף לעתיד, יהודה יתבשר תחילה. ובכדי שלא יתגאה לא נזכר 'נשיא' בקרבן

של נשיא יהודה – ג יז, לח

יהושוע

לא

התגאה יהושוע בסיבת מעלתו אלא השפיל עצמו – ב ח

מעלת

משה לעומת מעלת יהושוע – ב

קנג, ג קצז, רכב, תמח, תעג

במלחמות

שעשה משה לא נזכר כי אם אבדן הגוף, ואילו במלחמות יהושוע נזכר החרמת הנפש, ללמד גם

על אבדן הנפשות – ב רמח

יהושוע

היה מכלל שבעים זקנים, והיה הגדול שבכולם – ב רנח

להבדיל

ממשה שנשתמש בחצוצרות, השתמש יהושוע בשופרות המורים על מידת הדין – ג נג

קודם

שילוח המרגלים נקרא בשם 'הושע', ולכבוד משה שעתיד לקראו יהושוע, קרא לו הכתוב

'יהושוע' אף קודם השליחות- ג

פא

אף

שהכתוב מקדים לעולם את כלב ליהושוע, משה הקדים את יהושוע למעלת חכמתו – ג קצג

יהושוע

נצטווה לכבוש את יריחו בשבת בהוראת שעה – ג

שכח

ביהושוע

הזכיר הכתוב שם 'ה' אלהיך' לפי דרגת נבואתו, לעומת משה שהזכיר הכתוב השם המיוחד – ג תמח

הזכיר

הכתוב יהושוע בשם 'הושע' שהיה לו מתחילה, להורות על מעלתו שלא נתגאה על אף שנתמנה

במקום משה – ג תעב

מצינו

בתורה 'ירחו' בצירי בלא יו"ד, וביהושוע כתיב יריחו ביו"ד, והטעם לכך – ג תעג

יובל

איסורי

מלאכה נזכרו בשנת היובל בלשון נסתר, כיון שלאחר שחוזרת הקרקע לבעליה, אינה חוזרת

למלאכתה הראשונה – ב רמ

א.

השם "יובל" נקרא על שתוקעין בו בשופר העשוי קרן איל

ב.

לשון "יובל" מלמד שכל דבר ודבר יובל אל אחוזתו ומשפחתו, ולכן המקומות

העמוקים שבהם מים נקראין "יבלי מים", כי שם יבואו המים

ג.

"יובל" מלשון "ועל יובל ישלח שרשיו", לרמוז שכל הדורות נאצלו

בבריאת העולם מהסיבה הראשונה, ומשם שרשם, ואליו גם יובלו וישובו– ב תקסה

כינה

הכתוב את שנת הגאולה העתידה בשם "יובל", לפי שהיובל זמן חרות – ב תקסט- תקע

יום

כיפור

ציותה

התורה להתענות ביום כיפור שהוא יום דין בדיני נפשות, כדי שיהיה פנוי לעשות תשובה -

ב תקלא

יוסף

יוסף

היה כלול מכל מעלות שאר אחיו- א

שה

יחזקאל

שלוש

השגות שונות השיג יחזקאל, והן אופנים חיות וחשמל, והן נקראין "מעשה

מרכבה" – ב רעו-ז,

נפתחו

לפניו השמים שהם תשעה גלגלים, וראה בגלגל התשיעי המקיף ארבע חיות המרכבה – ב שצג-ד

יין

היין

הוא ממידת הדין – א קכג, קפה

היין

הוא אב לכל תאוות העולם, הגורמים אבדן הגוף והנפש – א קכג

היין

בטבעו מוליד שינה וגסות הרוח ובלבול השכל – ב תנד-ה

'יין'

הוא הישן ו'שכר' הוא התירוש, ואונקלוס פירש להיפך – ג כו

היין

המזוג מועיל לגוף ומעורר כוחות הנפש, והבלתי מזוג מזיק לגוף ולנפש – ג תמז

ים

סוף

נקרא

הים בשם "סוף" מלשון סוף ואחרית, שהוא נמצא בגבול ארץ ישראל, ועל שהוא

סוף המעלות

יסורין

גילוי

ה' בסנה היה לרמוז על עם ישראל, המתקיים בין אויביו למרות יסוריו – ב כב

יש

מי שהיסורין באים עליו על עוונות שעשה, או כדי להיטיבו באחריתו – ב מג, כפי מציאות החטא ושכיחותו, כן צריך להיות

עונשו ויסוריו– ב רכא

יסורין

מכפרין כשם שהקרבנות מכפרים, אלא שהקרבנות בממון והיסורין בגוף – ב תקעט

היסורים

של ישראל כלים, אך ישראל אינם כלים – ג

תכט

יעקב אבינו

לדעת

הרמב"ן יעקב נקרא רק בשם ישראל לאחר שהחליף לו ה' שמו, ולדעת רבינו חננאל

נקרא יעקב בשתי השמות – א רצה

שם

'יעקב' מורה על שפלות, ושם 'ישראל' מורה על שררה – א רפה

עד

שלא באה אליו הנבואה נקרא 'יעקב', ולאחר קבלת הנבואה נקרא 'ישראל' – א שנח

דרך

הכתוב להזכיר שם 'יעקב' בעניינים החומריים הגופניים, ו'ישראל' בעניינים הרוחניים –

א שעא

כוונת

דברי חכמים ז"ל: 'יעקב אבינו לא מת' – א שצד

הדבק

בדבר נקרא על שם הדבר שידבק בו, ונקרא השליח בשם השולח. ולכן נקרא יעקב לעיתים בשם

המיוחד – ב קמ, שמ

בפרשת

קדושים חזר הכתוב ושנה את איסור העריות האמורות בפרשת אחרי מות, כדי להזכיר עונשן,

מלבד איסור שתי אחיות, משום כבודו של יעקב – ב תקלז

נקראו

ישראל בשתי שמות: 'יעקב' רמז לגוף ולחומר, ו'ישראל' רמז לצורה והנפש – ג קעג

יפתח

הגלעדי

מתוך

גסות הרוח, ומתוך שלא היה בן תורה, איבד יפתח את ביתו – ב תקפה-ו

יצחק

אבינו

הטעם

שלא נשתנה שמו של יצחק, כיון שלא שינה מדרך אבותיו – א רל

יציאת

מצרים

לא

תמצא לשון גאולה ביציאת מצרים רק אחר אבדן המצרים – ב מט

מתוך

הניסים הנמשכים אחר יציאת מצרים, תתברר ההשגחה וחידוש העולם – ב קפו-ז

יציאת

מצרים נזכרה בתורה נ' פעמים – ג

שכה

יצר

הרע

אם

לא יתגבר האדם על יצרו, הוא יתגבר עליו וימיתנו – א פ

הנחש

רמז ליצר הרע, מלשון 'מנחש', המבקש להסית את האדם – א פג

לעתיד

תחזור הנבואה, ויבטל היצר הרע – א

פה, ב שפז, ג תלח, תמב

לולא

היצר הרע, לא היה האדם חוטא, ולא היה זקוק לקרבן, ולכן אין להקריב שאור וחמץ – ב תה

כדי

להנצל מהיצר יחשוב האדם במעלתו של האדם הראשון קודם החטא, יסיר התאוות, ויקח מהן

המותר בלבד – ג שעח

היצר

מצר לאדם בעולם, ואין ה' מאמין בו עד שמת – ג תצו

יראת

ה'

עיקר

היראה היא הפרישות מתאוות העולם – א

שמא

מי

שיש בו יראת ה', ודואג על עוונותיו, יאריכו ימיו – ב שיא

ממידת

היראה יגיע האדם למידת הביטחון – ג קפו

היראה

עיקר הכל, וגדולה משאר המידות והמצוות, ואין לה שלימות כי אם במעשים – ג תכז

ירבעם

הטעם

שעשה ירבעם שני עגלים – א רמו

ירושלים

ירושלים

נקראה 'מוריה' , שהבושם הטוב גדל שם, או מלשון 'יראה', ואו מלשון 'הוראה'- א קצד

תחילת

הבריאה מירושלים, ומשם תחילת תחיית המתים -

א רנ, ג תי, תמט

א.

עד שלא נבחרה ירושלים, היתה כל א"י כשרה לנבואה, ומשנבחרה ירושלים, נפסלה כל

א"י לנבואה

ב.

עד שלא נבחר בית עולמים היתה כל ירושלים כשרה לנבואה, משנבחר בית עולמים יצתה

ירושלים – ב פד

איסור

בשר וחלב נזכר אצל החגים, להזהיר את ישראל העולים לרגל למקום הנבואה לבל יטמטמו

ליבם, ויוכלו להתבונן בדרכי התורה – ב רמב

הדבק

בדבר נקרא על שם הדבר שידבק בו, ונקרא השליח בשם השולח, ולכן נקראה ירושלים בשם

המיוחד- ב שמ

נגעי

הצרעת המורים על השגחת ה', לא היו בחוץ לארץ, אלא רק בא"י, חוץ מירושלים שלא נתחלקה

לשבטים – ב תפ

מקדש

של מטה מכוון כנגד מקדש של מעלה – ג

קמ

ירושלים

היא הקו האמצעי של הארץ הטובה – ג

רנה

ירושלים

נוף מזוג וטוב – ג רחצ

ירושלים

היא העיר שלם – ג שעו

ירח

לדעת

הפילוסופים יסוד האש מושפע מהירח – א

יט

גלגל הירח מניע יסוד המים, כשם שמניע גלגל חמה

יסוד האש – א לה, רמד, ב סד,

תכה, ג תפו

הטעם

שהמאורות נבראו ביום ד' – א

לז

כח

הלבנה מכח הנקבות – א שיח

ימי

הלבנה שלושים יום, כך מלכות ישראל שלושים דור. ומה הלבנה נראית ביום ובלילה,

וישראל מונין בה, כך ישראל בעוה"ז ובעוה"ב - א

שטז, ב פט

לא

נצטווינו בתורה לקבוע החודשים על פי הראייה, אלא על פי החשבון – ב פו-ח

התחדשות

הלבנה בכל חודש מורה על חידוש העולם – ב

פח

הפירות

מבשילות מכח השמש והירח – ג

תפו

יריחו

מצינו

בתורה 'ירחו' בצירי בלא יו"ד, וביהושוע כתיב יריחו ביו"ד, והטעם לכך – ג תעג

ירמיהו

ירמיהו

לא השיג מעלת הדיבור שהוא אספקלריא המאירה – ג רנ

ישועה וע"ע

שיר

גאולה

שיש אחריה גלות נקראת ישועה, אך הגאולה העתידה שאין אחריה גלות נקראת ישועות – ב קכז

ישורון

נקראו

ישראל: "ישורון", הנגזר מלשון: "שררה", משום שנסתכלו בחכמה

והשיגו כבוד שכינה – ב קלו, קצב, ג תסד, תעח

נקראו

ישראל "ישורון" כי הוא שם ישר, להורות שאין בכל שרי מעלה כאלהי ישראל – ג תצא

ישמעאל וע"ע

איסלאם

א.

מלכות ישמעאל תחילתו חזק וסופו תשש

ב.

ההבטחה לישמעאל 'ונתתיו לגוי גדול' נתאחרה אלפיים ושל"ג שנים – א קסג

אין

אומה ששונאין את ישראל כבני ישמעאל – א

קצ

רמז

למלכות ישמעאל בנבואת בלעם – ג

קפא

בני

ישמעאל קשין לישראל יותר מבני עשיו, והם נקראים 'אויב', לעומת בני עשיו הנקראים

'שונא' – ג תלט

על

הישמעאלים קרא ישעיהו: 'המטהרים', שדרכם לרחוץ ידיהם ורגליהם ולא ליבם שהוא העיקר –

ג תמ

ישראל וע"ע ישורון

רמז

להבדלה בין ישראל לאומות כבר בתחילת הבריאה – א יז

נקראו

ישראל 'גוי קדוש' על שנבדלים מן העמים – א

נג

ישראל

מקבלים תחילה ברכה, ומהם תתפשט לכל העולם – א קלו

נמשלו

ישראל לתרומה שהיא קודש והאוכל ממנה חייב מיתה, כן אויבי ישראל עתידים שיכלו – א רכ

הטעם

שנמשלו ישראל לעפר שיהיו ישראל בגלות בשפלות כעפר הנדרס, אך לבסוף עולה על הדורכים

עליו – א רמח

שם

'יעקב' מורה על שפלות, ושם 'ישראל' מורה על שררה – א רפה

דרך

הכתוב להזכיר שם 'יעקב' בעניינים החומריים הגופניים, ו'ישראל' בעניינים הרוחניים –

א שעא, ג קעג

כפל

הכתוב את המילה 'ישראל' תדיר בדרך חיבה, עד שכפל ה' פעמים ישראל בפסוק אחד – ב ז

קרא

ה' לישראל "צבאותי", כנגד צבא הגלגלים, י"ב שבטים כנגד י"ב

מזלות – ב נג

לאחר

שקיבלו ישראל את התורה, יצאו כל האומות מן האחוה והריעות, וישראל בלבד נקראו אחים

וריעים למקום – ב פ

נמשלו

ישראל לתולעת, שאין כוחה אלא בפיה – ב

קיג

השם

הנכבד "ישראל", נתקיים אחר מתן תורה, ולפני כן נקראו בשם

"עברים", המבטא רק את היחס לאברהם שהוא מעבר לנהר – ב רטו

לא

יטוש ה' עמו ישראל לעולם – ב

רלו-ז

אומות

העולם שמבקשות לעשות מלחמה עם ה' ואינם יכולים, עושות מלחמה עם ישראל – ב שפ, ג

תע

אסר

ה' באכילה מיני בעלי חיים על ישראל, כיון שישראל דבקים בחי העולמים – ב תנח

א.

ישראל שקבלו תורה הם מבחר האומות ונחלת ה', לא כאומות שהם חלק הכוכבים והמזלות

ב.

נמשלו ישראל לחיטה שהיא אחרונה להבשיל ממיני הדגן, וחשובה מכולן, כך ישראל שנוצרו

אחרונים לכל האומות, אך הם תכלית כולם, ולכן דקדק במניינם – ב תסז,

תקכב, ג ט, תכג, תלד, תצא

נמשלו

ישראל לנידה, שאפילו כהן נכנס עימה לבית ואינו מיטמא, כך ה' משרה שכינתו על ישראל

בעודן בטומאתם, וטומאתן זמנית – ב

תצ

א.

לא השליט ה' על ישראל ולא על א"י כוכב ומזל, אלא הם לחלק ה'

ב.

מתוך שישראל קיבלו תורה ודבקים בה, מעורר הדבר את קנאת האומות ושונאים את ישראל – ב תקלז, ג תנב, תסג

כל

ישראל ערבים זה לזה – ב תקעט

א.

אם ראויין ישראל אזי תתקבל תפילתם, ואם אין תפילתם נשמעת תולין בעצמן ובחטאן

ב.

נסמכה פרשת במדבר לפרשת תמורה ללמד מה ה' יחיד ואין לו תמורה, כך לא ימיר ישראל

באומה אחרת – ג ז

אין

ישראל מתקיימין אלא בשביל התורה – ג

מח

מילת

"ישראל" כוללת דבר והיפוכו, חורבן, ובריאה שלאחר החורבן – ג נז, נט

א.

בזמן שישראל זכאין הם מוסיפין כח ושפע בשכינה, וכשחייבין הכח ההוא נפסק

ב.

י"ב אלכסוני העולם, שממונים עליהם י"ב מזלות, כנגד י"ב שבטי ישראל

- ג פט, תסב, תצב

בכל

מקום שנזכר 'חי אני', 'אלהים חיים', 'אל חי', 'חי ה', הכל נאמר על כנסת ישראל – ג צא

הגם

שכשישראל מפוזרין באומות הם במדרגה תחתונה, בזמן הגאולה תהיה ידן על העליונה – ג קא

לעומת

שאר אומות בין זכאין ובין חייבין, יש להם לחם לשובע, עיקר הנהגתם של ישראל התחדשות

ההנהגה והשגחה– ג קנב

עתידים

ישראל לנחול לבדם את העולם באחרית הימים,

וכל האומות יאבדו – ג קעב

שנאת

האומות לישראל היא בגלל התורה והמצוות שזכו בהן ישראל – ג רכב

לעומת

האומות, רק ישראל ראויים להזכיר השם המיוחד – ג רסו

אף

שזכו ישראל לגדולה הן משפילים עצמן – ג

רפח

'אין

מזל לישראל' הוא על הכלל, אך לפרט אפילו מישראל יש מזל – ג שא

ד'

דברים זכו בהן ישראל ולא האומות: הנבואה והתורה, ארץ ישראל ותחיית המתים – ג שסד

אין

מעלת ישראל להיות נקראים 'סגולה' אלא בשמירת המצות – ג תיט

בפס':

"אתם נצבים" הובטח שישראל יתקיימו לעד – ג תל

עתידים

כל האומות לשבח ולרצות להדבק בישראל, אחר שיראו הנקם שישיב ה' לצריו – ג תנז

אויבי

ישראל הם אויבי ה' – ג תע

ד'

דברים זכו ישראל: הנבואה, התורה, א"י ותחיית המתים – ג תצג

יששכר

הגם

שבברכת יששכר קיצר משה מכל השבטים, ברכתו כפולה, ונרמז בשמו השי"ן הכפולה,

להורות על השכר לעוסק בתורה ולמחזיק בידו – ג תפח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>