אות ל'

לאמר

הדיבור

פנימי יותר מן האמירה, הדבור הוא התורה שבכתב, וכוללת מידת הדין והרחמים – ב צח-ט

לשון

דיבור נאמרה על הנגלה, והאמירה על הנסתר, ולכן נאמר הרבה בתורה "וידבר ה' אל

משה לאמר" – ב קעח

לב

הטעם

שהמחשבה נקראת בשם 'לב' – א

קא

הלב

עיקר האיברים, והוא באמצע הגוף, ובתורה ל"ב נתיבות חכמה, ושלמה הזהיר את האדם

במידות הלב – ב קה-ו, ג שעו

שמחת

הלב במצוה או בעבירה נכרת בגוף, לפי שהלב שורש הגוף, וליחות השורש מתגלה בענפים – ב תקיט

הלב

באדם שורש הגוף, והמחשבות ענפים, והמעשים פירות – ג תלב

לוז

מעצם

הלוז עתיד האדם להתחדש ולהברא לתחיית המתים, ולכן נקראה ירושלים בתחילה בשם 'לוז' –

א רנ

לוי

לוי

היה עשירי בבנים ממטה למעלה, ומזה נתן לו המעשר, ואהרון עשירי מלוי בייחוס כולן – א רנג, ג קכט, רג,

שנח

הלויים

עניים שלא ניתן להם חלק בארץ, אבל זוכין משולחן גבוה, ונהנין מקדשי שמיים – א שג

רמז

בכתוב שתשוב המלכות מיהודה ללוי – א

שפא

שבט

לוי כולל הכהונה והלויה שהם כנגד הרחמים והדין – ב יג, קל, ג קיב

הקדושים

שבבני ישראל היו בני לוי, ונצטוו ללכת אחרי עגלות הנושאות את המשכן, ללמד שחייב

אדם למעט כבוד עצמו אצל כבוד שמיים – ב

תכג

מידתו

של לוי מידת הדין – ג יא

מחנה

הלויים כ"ב אלף כנגד כ"ב אלף מלאכים שירדו בסיני – ג יג

מספר

הלויים המשוררים שמונה, והיו משוררים בשמונה כלים – ג כב

כיון

שמידת הלויים מידת לילה, חייבה תורה למנותם מבן חודש כהיקף הלבנה המושלת בלילה – ג כג

בני

לוי שהיו נקיים מחטא העגל והרגו עובדיו, נתקדשו תחת הבכורות לעבודת ה' – ג קיח, קכה

מידת

הלוי היא תורה שבעל פה, ולכן בפקודי הלויים נאמר: "על פי ה'" – ג קכח

שבט

לוי אינו בכלל גזרת המדבר – ג

קמח

הארון

היה מכלה בבני לוי, ולכן היה שבט לוי מועט – ג תעז

לעומת

ישראל שלא מלו בניהם במדבר, שבט לוי מלו במדבר – ג תפה

לוחות

הברית

א.

בלוחות הראשונים נאמר "זכור את יום השבת", במצוות עשה במידת הרחמים,

ואילו בלוחות השניות נאמר "שמור" בלאו, כנגד הדין

ב.

הלוחות היו שתיים, לוח אחד כנגד מידת הרחמים, ולוח שני, חמש לאוין, כנגד מידת הדין

- ב קפא

עשרת

הדברות כוללות תרי"ג מצוות – ב

רא, רג

עשרת

הדברות כנגד עשרה גלגלים, וכנגד עשרה אברים שורשיים שיש באדם – ב רב

עשרת

הדברות כנגד עשר ספירות, ובהם תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצוות, וכנגד

איבריו של אדם – ב רג

א.

נקראו "עדות", כיון שהם עדות ששכינה שורה בישראל

ב.

הלוחות עשויות אבן, לרמוז שרובם של עונשים בסקילה באבן

ג.

הלוח הראשון גדול היה בכתיבה מהלוח השני, כיון שמידת הדין בלוח השני מקבלת שפע

ממידת הרחמים

ד.

השם המיוחד נזכר בכל דיבור בלוח הראשון, ולא נזכר בלוח השני כלל, אלא שהיו בשני

כ"ו תיבות

ה.

רמזים במידות הלוחות כנגד אותיות שבע"ב שמות – ב שכו, שלד

הלוחות

היו של אבן סנפרינון ונלקחו מכיסא הכבוד, שהוא שורש הנפש השכלית, ונפשו של העוסק

בתורה זוכה לשוב לשרשה – ב

שכז

הכתב

בלוחות דוגמת הנפש בגוף, ובהסתלק הכתב בשבירת הלוחות, נותרו הלוחות כגוף בלא נפש -

ב שלה

נרמזו

עשרת הדברות בתחילת פרשת קדושים – ב

תקכב

בלוחות

הברית נמצאות כל אותיות האלפ"א בית"א, ומתחיל באל"ף ומסיים

בכ"ף שהוא מספר 'אהיה' – ג

רסז

בארון

שעשה משה היו מונחין לוחות ושברי לוחות, עד שנעשה ארון בצלאל שניתן בו לוחות

אחרונות בלבד, ובארון בצלאל שהיה במקדש היו מונחין לוחות ושברי לוחות – ג דש

לחם

מצינו

שלחם הוא גם ממיני קטניות – א

שנז

לא

על הלחם לבדו יחיה האדם בלתי הכח המצמיח אותו, והוא מזלו וכוחו – ג רצו

לחץ

מצאנו

ש'לחץ' בלשון הכתוב הוא צמצום מרחב המחיה – ב כז

לידה

המשבר

שכורעת שם האשה ללדת נקרא 'אבנים', על שם שהירכיים של היולדת מצטננות כאבנים,

ונקרא 'משבר', שאבריה משתברים – ב

יב

סגולה

ללידה בפס' "צא אתה" וגו' (שמות יא ח)ב פג

בעת

הלידה יבכה הילד, להורות שבא מעולם היצירה אל עולם צער ומהומה – ב תעא

לילה

הלילה

כולל את היום, אבל היום אינו נקרא לילה – א כד

הוא

זמן שמידת הדין משמשת – ג תא

לכן

אין

'לכן' אלא לשון שבועה – ג קמז, תסט

לענה

לענה

הוא מין עשב, והוא מלשון לענות נפש – ג תלב

לעתיד

לבוא

עתידה

הברכה לחול במזון האדם כלפני החטא – א

מח

'שירה'

נאמרת על גאולה שיש אחריה גלות, כשם שהנקבה מתעברת ויולדת וחוזרת ומתעברת, אבל

לעתיד נאמר "שיר", בלשון זכר, שאין אחריו גלות – ב קכז

לעתיד

יתקלס הבורא בשש אותיות, י-ה ושם הוי"ה, לפי שמידת הדין תתעלה ברחמים, ולא

תהיה מידת הדין נוהגת – ב קל

בגאולה

האחרונה עתידים להתגייר כל האומות, מלבד עמלק – ב קנח, קסא

בעוה"ז

שיש בו היצה"ר אין ראוי להתגלות טעם איסור בשר בחלב, ולעתיד לבוא יתגלה הטעם –

ב רמג

לעתיד

לא יהיה נקרא שם ה' באל"ף דל"ת אלא ביו"ד ה"א – ב רמד

במקדש

לעתיד יקריבו קרבן מילואים עם חנוכת המזבח, והנשיא יקריב חנוכתו בשבת – ב תמא

לשון

הקודש

היבשה

נקראה 'ארץ', מפני שבה נשלם רצון ה' בבריאה – א כח

הים

לא נקרא על שם המים, אלא על שם החפירה, מקום מקווה המים – א ל

ה"א

מתחלפת ביו"ד ובוי"ו באותיות אהו"י – א מז

בחילוף

סמ"ך בשי"ן, 'שעירים' במשמעות סערה,

ו'שעירים' כאילו בצד"י, מלשון צעיר – א עד, שכג, ג תנח

מצינו

שאלפי"ן ועייני"ן מתחלפין – א

פו, ג שעט

המילה

'אחד' בסגול עומדת בפני עצמה, ואלו בפתח היא מילה בסמיכות למילה הבאה – א פז

כל

העולם היו מדברים בלשון הקודש, שהוא הלשון שבו נברא העולם – א קל

א.

שבע התנועות בתורה, והמוסיף נקודה בתנועות או באותיות מחריב את העולם

ב.

מבטא תנועת הקמ"ץ גבוה ועליון, ומבטא הפת"ח למטה ממנה- א קסח

א.

הפת"ח נסמך למה שאחריו, אך הקמ"ץ עומד בפני עצמו, ולכן כל אתנחתא וסוף

פסוק בקמ"ץ

ב.

הקמץ נאמר על עניין אמיתי, מה שאין כן הפת"ח – א קסט

האותיות

הן הגוף והניקוד הוא הנפש, ואין לגוף תנועה בלתי הנפש – א קסט, ג

רפז

הטעם

ששינה הכתוב מלשון נקבה ללשון זכר – א

קפה, שיד

מצינו

מילים בכתוב הכוללות דבר והפכו – א

קצא

מצינו

שאותיות אחע"ה מתחלפות – א

רפב, שלב, שלו

פירוש

המילה 'עוד' בכתוב, לדעת רבנו חננאל, משמעותה 'בלבד' – א רצה

א.

משמעות המילה 'אברך' במובן הברך, בחילוף אותיות אחה"ע

ב.

אברך שתי מילות, אב ורך, כמו פרחח, במשמעות פרי הקוץ שנקרא חוח, וכן עבטיט במשמעות

טיט עב – א שלו

מצינו

קו"ף מתחלפת בגימ"ל באותיות גיכ"ק – א שלז

הטעם

שקורין בית אביה של האשה או האיש בשם 'בי נשא', על שם השכחה ששוכחים האיש והאשה

בית אביהם – א שלח

לשון

'הגשה' בכתוב משמשת לדין, לפיוס, ולמלחמה – א שנא

לשון

'עמך' בכתוב הוא מלשון צרה – א

שסא

מצינו

שאותיות אהו"י מתחלפות – א

שסו

מצינו

מילים בסדר אותיות הפוך – א

שפה

לא

מצאנו בלשון הקודש שמות מיוחדים לחודשי השנה, אלא שני ושלישי וכו', כזכרון לגאולת

מצרים. וכשעלו ישראל מבבל נקראו החודשים בשמות שנקראו בבבל, לזיכרון הגאולה השניה –

ב פה

נחשון

על שם נחשול, ו"שפוני" במשמעות "צפוני בחילוף אותיות דטלנ"ת –

ב קטו, ג תפח

'אמן'

שמשמעותו חיזוק, נקוד בקמץ וציריה, ואין אחריה יו"ד, אך כשאומר 'אמן' חטופה,

אלף בחטף פתח והמ"ם בחיריק ויו"ד אחריה, משמעותה להקטין – ב קכג

כל

מקום שנאמר 'אלה' פסל את הראשונים, 'ואלה' מוסיף על הראשונים – ב ריא

א.

לשון הקודש הוא הלשון שבו דיבר ה' עם ישראל בעשרת הדברות, ועם הנביאים ועם

המלאכים.

ב.

שבעים שמות יש לה' בשמות הקודש, וגם המלאכים נקראים בשמות הקודש

ג.

העולם נברא בלשון הקודש, וכל האומות והלשונות עתידים לחזור אליו – ב שיד

בלשון

הקודש קיים הבדל בין לשון 'אף' ללשון 'גם', 'אף' רומזת למידת הדין, ו'גם' רומזת

למידת הרחמים – ב תקפב

כל

תיבה שצריכה להכתב בה"א ונכתבה באל"ף הכוונה להפליג הדבר – ג סזo:p>

יש

המפרשים כל מקום שנאמר 'לך' במשמעות 'לתועלתך' – ג פ

כל

מקום שנאמר 'העם' לשון גנאי, ו'עמי' לשון שבח – ג קפב

משמעות

המילה 'השמימה' הוא המקומות הנודעים ששם עיקר קביעת הכוכבים, ו'שמים' אמור על כל

מקום שנראה מן השמים, וכן "מצרים' ו'מצרימה'

- ג רסג

ההפרש

בין 'גשם' ל'מטר' –ג שיז

המילה

'בגלל' משמעותה גלגל, כגלגל החוזר בעולם – ג

שלט

מצינו

מילת 'בישול' ביחס לצלי אש – ג

שמב

מצינו

הרבה לשון 'אם' (בחיריק) במשמעות ודאי – ג

שסה

תוספת

'ון' למילה מורה על קטנות הצורה, כגון: אישון, שבתון, האמינון – ג תסג

לא

ימצא בלשון הקודש ציווי בדבר שאין יכולת האדם לעשותו – ג תעג

ייתכן

שהתי"ו תבוא במקום ה"א, וכן מצינו ה"א במקום תי"ו, לפי

שה"א ותי"ו סימן לנקבה – ג

תעז

מצינו

הרבה שמילה משמשת עצמה ואחרת עימה- ג

תעט

מצינו

הרבה בלשון התורה לשון ארמית משמשת עם לשון הקודש – ג תצא

לשון

הרע

כוחו

של לשון הרע – א עו

קשה

להולך רכיל להמנע ממנהגו – א

צג

בשביל

לשון הרע שכינה מסתלקת, ואין ישראל ראויים לגאולה, ויוצאים למלחמה ונופלים – ב יח

מי

שאינו נזהר בלשון הרע לוקה בצרעת – ב

תפא

קשה

לשון הרע משפיכות דמים, שאינו הורג נפש אחת, אלא הורג האומרו והמקבלו, ומי שנאמר

עליו – ב תפב

כח

לשון הרע במעשה קורח – ג קיד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>