אות מ'

מאדים

מזלו

של יום שלישי הוא מאדים, ולכן יגדל כאב מכה והנימול יחלש ביום השלישי- א רצב

שם

הניתן לכוכב מאדים ע"י עשיו, ופרעה קראו רעה, שהוא סיבת הרוע – ב עד, ב

שלה

מכת

בכורות היתה בחצי הלילה, ברגע התחלת שליטת מאדים – ב פא

המצרים

כיוונו לנצח ולהתגבר על ישראל במזל מאדים – ב קיט

עובדי

הכוכבים העובדים למאדים, לא היו מקריבים מלח הבולע דם, ולדעת הרמב"ם ציותה

התורה לעשות הפך ממנהגם – ב

תו

גלגל

מאדים הוא עיקר מקור הצרות ויצר הרע – ג

ש

מדבר

המדבר

מקום החורבן והוא מחלק 'מאדים' –ב

שכט

מוזיקה

תשעה

מיני כל זמר כנגד תשעה גלגלים – ב

שלו

מולך

מלשון

מלכות ואדנות, והוא מנהג עובדי הכוכבים להעביר אחד

מבניו לאליל 'מלכום' בין שתי מדורות של אש עד שישרף, ובכך ינצלו האב שאר הבנים – ב תקיג

לא

מצאנו תועבה קשה לפני ה' כמו שריפת הבנים – ג שכו

מוסף

לא

הקריבו ישראל קרבן מוסף במדבר כיון שטרם נצטוו בכך – ג רב

מורק

מלשון

'תמרוקי נשים', כלומר פליטת הבלוע בו – ב

תכח

מורשה

לשון

'ירושה' היינו שהאדם יורש מאחר, ולשון 'מורשה', שהוא מוריש לבנו – ב נ

מושכלות

העושר

והכבוד הכנה לאדם לקבל מושכלות – א י

ברבות

השמחה יתחזק הכח השכלי, ויהיה מוכן להשיג מושכלות – א טל

מן

שניתן לישראל במדבר היה מזכך שכלם, ומעלה אותם בהשגת ה' – א

מ, ב קמב, קנב, ג ס

יש

לכוון בתשמיש לשם ה', ותהיה ההולדה הכנה לקבל הנפש השכלית – א מט

עיקר

התפילה להשבת שופטינו כבראשונה, שישפטו בינינו, ואז יהיו ישראל מוכנים לקבל

מושכלות אלהיות – א שפז

איסור

בשר בחלב נזכר אצל החגים, להזהיר את ישראל העולים לרגל למקום הנבואה, שלא יטמטמו

הלב, ויוכלו להתבונן במושכלות – ב

רמב

א"י

הנמצאת באמצע האקלים משבעה אקלימים שבעולם, מוכנה יותר לקבל מושכלות – ב רפג

אף

שהנידות טבעית לאשה, עליה להיטהר כדי שהוולד הנוצר יהיה מן הדם הזך והמובחר, כדי

שיוכל לקבל שפע אלהי – ב תפז

רק

באשה הונחו השדיים במקום השכל, להורות על תכלית בריאת האדם, מה שאין כן בשאר בעלי

חיים – ב תפח

טעם

איסור אכילת דם הוא שהדם הוא הנפש הבהמית, ואין ראוי שנערב טבענו בטבעה, ונהיה

ראויים לקבל מושכלות – ב תקז

האוכל

מן שירד לישראל במדבר מבין במושכלות – ג

רצה

כל

מי שהוא ערל לב אין בו כח לקבל המושכלות – ג

שט

על

האדם לשעבד תאוותיו לעבודתו ית', ויהיה ראוי להבין במושכלות – ג שעו

מותרות

המותרות

מטרידים את השכל – א מ

כל

מה שאינו מוכרח לקיום הבריות, אינו מצוי כל כך בטבע – א רנא

מזבח

ההבדל

בין מצבה למזבח, שהמצבה היא אבן אחת, והמזבח אבנים רבות – א רצו

טעם

איסור גזית בבניית מזבח, שלא תהיה מקצתה מושלכת באשפתות, ומקצתה בנויה במזבח – ב רט

מקומו

מכוון ומיוחד, ואין לשנות מקומו לעולם, ומשם נברא האדם, והקריבו בו האדם וקין

והבל, ונח ואברהם, ושם נעקד יצחק – ב תלד

הטעם

לאיסור בניית המזבח בגזית, מפני הברזל והחרב המחריב עולם, שהוא ירושה לעשיו – ב שצו

המילה

'מקום' נאמרה ביחס לאבות תשע פעמים, וכוונת הכתוב למקום המזבח במקדש– ב תלד

מזוזה

מתוך

המצווה יתבארו עיקרי התורה באמונה – ג

רפב

א.

הטעם שנקרא בשם 'מזוזה'

ב.

הטעם שכותבים שם שדי להבדיל מהאומות הסבורים שהצלחתם תלויה במערכת הכוכבים

ג.

יש לברך 'שהחיינו' בקביעת המזוזה – ג

רפג

מזון

בסיבת

המאכל יתעוררו כוחות הגוף ויתחזקו כוחות הנפש, ויהיה מוכן להשיג מושכלות – א טל

ככל

שהדבר מוכרח לאדם, הוא מצוי יותר, ולכן המים מצויים יותר מהמזון, והמזון מצוי יותר

מהמרגליות - א רנא

חוש

הטעם אינו אלא לפי שעה, ומיעוט האכילה טוב, והרבות ממנו חורבן הגוף – א רפה

המאכלים

מולידים גסות, ומעלין עשן אל המח – א

של

אין

ראוי להמשך אל תאוות המאכל אלא לקיום גופו

- א שמא

מפני

שהליחה של גוף האדם מתייבשת בתוכו מפני האויר המקיפו, ומפני החום הטבעי המייבש

ליחותו, צריך למזון להשיב ליחותו – ב

תקו

מזלות

וע"ע

כוכבים ומלחמת רשות ומצוה

שמות

המזלות נקבעו לפי הצורה שנתקבצו בזמן המבול – א יט

הכוכבים

מקבלים כוחות העליונים ומשפיעים כל בעולם השפל, ובמזלא תליא מילתא - א

קיב, ב רפב, ג רצו, תמט

'אין

מזל לישראל' הוא על הכלל, אך לפרט אפילו לישראל יש מזל – א קמט, ג

שא, תנב

הכל

תלוי במזל, וניתן לשנות הנגזר ע"י תפילה ותשובה – א רכא, ג

תמט

אומות

העולם נתונים תחת שליטת השרים והמזלות. רק ישראל אין עליהם שר או מושל מלבד ה',

ולכן נקראו 'סגולה' ו'ישורון' – א רכה,

רלו, ב קסט, ג מב, קעה, שא, תנב, תצא

שינה

משה לומר במכת בכורות 'כחצות', כדי שיחשבו המצרים שהמכה בזמן שליטת כוכב צדק שהוא

כוכב החיים, ואילו אמר 'חצות', היו סבורים שהמכה מכח מאדים, ולא מאת ה' – ב פא

טעם

שחיטת טלה בקרבן פסח, היות שמזל החודש הוא טלה, ולכן רצה ה' לבטל המזל ולהכניעו – ב צ

אין

אומה נופלת עד שיפול שרה תחילה, ושר מצרים נקרא 'עוזא', ומצרים היו ראויים להתגבר

ולנצח במזל מאדים – ב קיט, ג פו

עמלק

היה גדול בחכמת האצטגנינות – ב

קנד

כיון

שהיו עמלק מחשבים השעות באסטרולוגיה, העמיד משה חמה ולבנה ובלבל השעות – ב קנה

המזלות

נקראים 'עבדים', כיון שהם מולכים על מה שלמטה מהם, ועבדים למה שלמעלה מהם – ב קפז

עשרת

הדברות כנגד עשרה גלגלים, וכנגד עשרה אברים שורשיים שיש באדם – ב רב

במערכת

הכוכבים יש חקיקה וציורי כוחות בענייני האדם, וכח האדם אשר למעלה הוא הוא יסוד

קיומו למטה – ב שלח

החלשת

השר והמזל של האומות, מאפשרת ניצחון בעולם התחתון – ב שפב, ג רמז,

שעא

שבעת

נרות המנורה במשכן כנגד שבעה כוכבי לכת שהם נרות ברקיע – ב שפג

הכוכבים

והמזלות הם למטה מהשכלים הנפרדים, והעובד לפסל כוונתו לעבוד לכוכב או למזל – ב תקכג היות ולכל חי וצומח יש כח ומזל למעלה,

המרכיב שני מינין, משנה ומכחיש במעשה בראשית – ב תקכו-ח, ג רצו

מזרח

השם

'מזרח' נקרא שמשם זריחת השמש, ו'קדם' כי מאותו רוח יקדים לזרוח, ו'פנים' על יצירת

האדם שנברא פניו למזרח – ג

רנח

מח

במח

יש ד' חללים, שניים הראשונים יש בהם כח הציור, אמצעי יש בו כח המחשבה, ואחרון יש

בו כח השמירה והזכרון – ג תכד

מחלוקת

כל

המעורר מחלוקת נידון בגיהנם, וגהינם ומחלוקת נבראו בו ביום, ולכן אין מתחילין

מלאכה ביום שני, שנבראה בו המחלוקת, ואסרו

לאכול זוגות – א כח

מחצית

השקל

א.

השקל השלם הוא עשרים גרא, ומחצית השקל הוא עשר גרות, כנגד שעברו על עשרת הדברות

ב.

רק מבן עשרים ומעלה יתחייב להביאו, לפי שאין מענישים בפחות מעשרים

ג.

לפי שחטאו ישראל במחצית היום, לפיכך יתנו מחצית

ד.

לרמוז שעל האדם למשוך גופו אחר נפשו לעבודת ה', ויתן לגופו ונפשו את הראוי

להם ב שיד-טו

מחשבה

הרוצה

להמשיך שפע המחשבה יכוף ראשו ויחשוב, כדי שירד שפע המחשבה מהמח ללב – א קא

מכח

הציור שהאדם חושב ביום, יחלום בלילה – א

של

מאחר

שהמחשבה ראשית הכל, וחטא המחשבה קודם לחטא המעשה, לכן יש להקדים קרבן עולה לכל

הקרבנות – ב שצו

האדם

נענש על חטא המחשבה כאילו חטא בפועל – ב

תקיט, תקלד, ג תלב

הלב

באדם שורש הגוף, ומחשבות ענפים, והמעשים פירות – ג תלב

מחשבתו

של האדם מסורה בידו, ומחשבה מגונה היא סימן שלא הכין ליבו כראוי – ג תלג

מטטרון

מלאך

גדול, ומשמעותו בלשון יוון מורה דרך – ב צא

מטטרון

הוא מן המלאכים שאינם חוטאים, ותרגום משמרת: 'מטרת' – ב רמו

נכלל

בשמו לשונות המורים על עניינו: א. אדון, מלשון מטרונא. ב. שליח, הנקרא מנטטור. ג.

שמירה, כלשון התרגום "מטרת" – ב

רמט

הוא

השליח שבו נודע ה' בעולם, והוא הכבוד הנקרא שכינה – ב שמה

בעת

שהוקם המשכן למטה הוקם גם המשכן למעלה, ובו מקריב מטטרון נפשות הצדיקים – ב שפה

'בקרובי

אקדש', בקרי בלשון רבים, ובכתיב 'בקרבי', לשון יחיד, והוא המלאך הקרוב לו – ב תנב

השם

מטטרון יוצא מאותיות הפס' (במדבר יא): העם' ולקט'ו וט'חנו בר'חים או' … השמן' – ג סא

כוונת

הכתוב במילה 'פניו' אמורה כלפי מלאך הפנים – ג רסח

מצינו

הרבה בלשון התורה לשון ארמית משמשת עם לשון הקודש, ויש לזה שורש כנגד האדון

ב"ה והשליח שהוא מטטרון– ג

תצא

מידה

כנגד מידה

כיון

שנמשך האדם לבקש תאוותיו כבהמה, השווה הכתוב מאכלו לבהמה – א עז

לקתה

האשה בדם נידות על שסחטה ענבים לאדם והביאה לו – א עז

למ"ד

עץ הדעת אתרוג, תחת 'הדר' לקה האדם ב'קוץ ודרדר' – א עז

בגלל

חטא ישראל בעגל, נצטוו להביא שור לכפרה – א

עח

הנחש

שהשפיל מעלת אדם וחוה, הושפל קומתו, וניתן לו עפר למאכל, ונתקלל שבעתיים מבהמה – א עט

האשה

ציותה על האדם לאכול מהפרי, ולקתה שיהיה בעלה מצווה עליה – א פא

חמישה

דמים טמאים באשה כנגד חמישה חלקי תאווה שחטאה באכילת הפרי – א פא

מצינו

שכר להבל ופורענות לקין כפי מעשיהם – א

פט, צא, צב

דור

המבול שקלקלו את זרע האדם שנוצר למ' יום,

לקו במי המבול מ' יום – א קו

א.

כנען שלעג לאביו נתקלל בעבדות המבזה

ב.

שם ויפת שכיסו ערוות אביהם קבע להם ה' שכרם – א קכד

דור

הפלגה שבאו נגד רצון ה' ליישב את העולם, נפוצו על פני תבל – א קכז

דור

המבול חטאו 'באלהים', ונשחתה הארץ שהיא מאלהים, ואילו דור הפלגה כפרו בשם המיוחד

ולכן הענישם בשמו הגדול – א

קכט, קפג

דור

הפלגה חטאו בדיבור ולקו בדיבור שנתבלבל לשונם – א קל

מלכי

צדק הקדים ברכת אברהם לברכת ה', לפיכך נטלה ממנו כהונתו ונתנה לאברהם – א קמז

המצרים

שהרעו לישראל במים נידונו במים – א קנג

אשת

לוט חטאה במלח ולקתה במלח – א

קפד

חוה

בחטאה סחטה ענבים והביאה לאדם, ולקתה בנידות – א קפה

בזכות

מצוות לויה נתגלה לאברהם הדיבור בעניין סדום – א קצב

בשכר

שבקע אברהם עצי העולה, בקע ה' הים לבניו – א קצה

הטעם

שלא נשתנה שמו של יצחק, כיון שלא שינה מדרך אבותיו – א רל

בשכר

הבאת שתי הלחם בעצרת יתברכו פירות האילן, ובשכר ניסוך המים בחג יתברכו גשמי שנה,

ובשכר הבאת העומר בפסח יתברכו תבואה שבשדות – א רלד

כיון

שאמר יהודה לאביו 'הכר נא', נאמר לו 'הכר נא למי החותמת', וכשאמר 'הכתונת בינך'

לקה שפסקו חיי בניו מן העולם – א

שז

כיון

שמכרו השבטים את אחיהם מתוך מאכל ומשתה, נמכרו בניהם בשושן מתוך מאכל ומשתה – א שי

פדיון

הבן חמשה סלעים שהם עשרים כסף, לפי שבא לכפר על מכירת יוסף, בכורה של רחל, שנמכר

בעשרים כסף – א שיא

יעקב

נצטער בצער יוסף כ"ב שנים, כנגד השנים שלא קיים יעקב כבוד אב ואם – א שיב

כיון

שחשב פרעה עצמו אלוה שברא הנילוס, לפיכך לקה ע"י הנילוס – א שלד

אחי

יוסף סברו שההתנכרות אליהם היתה בגלל שלא חמלו על יוסף בצרתו – א שמא

על

שחשדו אחי יוסף בבנימין לחינם על שגנב את הגביע, זכה ששרתה שכינה בחלקו – א שמז

לפי

שהיה מנשה הסיבה שקרעו אחי יוסף את בגדיהם, נקרעה נחלתו לשניים – א שמח

המפרנס

אביו ואימו זוכה לאריכות ימים, ובזכות שפרנס יעקב את יוסף י"ז שנה, כך פרנס

יוסף את יעקב י"ז שנה – א

שסט

החשמונאים

שרצו למלוך אף שלא היו ראויים למלוכה, נעשו עבדים לעבדיהם – א שפב

כשם

שהרעו המצרים לישראל תחילה בממונם ואח"כ בגופם, כך לקו גם המצרים – ב יב

כנגד

מה שאמר פרעה "תכבד העבודה", לקו ב"וינהגהו בכבדות", וכנגד מה

שאמר "לכו קחו לכם תבן", נענשו בלשון "ויולך ה' את הים", וכן

"לקושש קש לתבן", נענשו ב"יאכלמו כקש" – ב מב

עם

משה נהג ה' במידת הרחמים, שהוא שמו הגדול, כיון שהיה משה רחמן ועניו. ואילו עם

האבות נהג ה' במידת הדין הרפה – ב

מח פרעה חטא בלשונו, לכן תחילת האותות היה נחש, לרמוז שיענש כמו הנחש – ב נד

נבוכדנצר

עשה עצמו אלוה, לפיכך הכניעו ה' והשפילו ממדרגה האנושית למדרגת הבהמות, וכן פרעה

אבד בגלל גאוותו – ב עב, עד

ישראל

מונין ללבנה, לומר מה הלבנה נראית ביום ובלילה, כך ישראל בעוה"ז

ובעוה"ב. ואילו זרעו של עשיו מונין לחמה, ועתידין להיות נידונין בו – ב פט

לשון

'משיכה' יש בה רמז לחטא ופורענותו, למצווה ושכרה – ב צב

מכות

מצרים היו מידה כנגד מידה – ב צד, צו

האוכל

חמץ בפסח מקצץ בנטיעות, ומתחייב כרת – ב ק

איסור

לא תתעב מצרי, כנגד מה שאמר פרעה "אנכי אשלח" וגו'. וכנגד מה שאמר

"ה' הצדיק" זכו מצרים לקבורה בקריעת ים סוף – ב קט

זכות

יוסף בקבורת אביו גרמה לו שנתעסק משה בקבורתו, ומשה זכה שנתעסק ה' בקבורתו – ב קי, ג

עח

העונה

אמן ממשיך ברכה מהעולם העליון לעולם השכלים, ומשם אל העולם השפל, וזוכה שיפתחו לו

שערי גן עדן – ב קכג

מי

שאינו נזהר בעניית אמן, הרי זה מבזה את ה', ויורד לאבדון ושוב אינו עולה – ב קכד

כל

המתגאים לפני המקום, לוקין במה שהתגאו – ב

קכו, ג עח

פרעה

גזר להשליך הבנים ליאור, לכן טבעו מרכבותיו בים. גזר "וראיתן על האבנים",

לפיכך ירדו במצולות כמו אבן – ב

קל

כנגד

שהיו המצרים מכריחים את ישראל בבניין הלבנים, לפיכך נאמר: "תהרוס קמיך" –

ב קלא

בשכר

שעלו המצרים עם יוסף בקבורת יעקב, זכו גם הם לקבורה – ב קלב

כיון

שלא נזהר שאול במחיית עמלק, איבד שמו ומלכותו – ב קנז

המקיים

שבועתו זוכה למעלה כנגד שבע ספירות, והעובר על שבועתו נענש בשבעה מדורי גהינם – ב קצה

כנגד

המחזיר על עצמו עול עבדות, וכנגד למתנכר לאות הדם שעל המשקוף במצרים, ציותה תורה

שירצע האדון על המשקוף את אוזן החפץ בעבדות – ב רטו

בפס':

"עין תחת עין" אמרו חכמים שכוונת הכתוב לממון, ומשמעו שכאשר הרע כן ירעו

לו – ב רכד

גנב

משלם פי שניים, וגזלן משלם קרן בלבד, כיון שהגזלן השווה אדם לבוראו, ואינו ירא

משניהם, ואילו הגנב חושש מבני אדם ואין ירא מקונו – ב רכז

הזובח

לאלילים יחרם, כיון שזבח לחרם – ב

רלב

המענה

את היתום והאלמנה הבוטחים רק בה', ינקם מאת ה'. והנזהרים בהם ומרחמים עליהם, מידת

הדין נהפכת להם לרחמים – ב

רלג

שבעים

זקנים שהיו השוטרים המוכים, זכו לנבואה – ב

רנד

ישראל

חטאו בשטים, לקו בשטים ונתרפאו בשטים – ב

רפח

לפי

שחטאו ישראל במחצית היום, לפיכך יתנו מחצית השקל – ב שיד

ישראל

קיבלו על עצמם מיני צער לאחר חטא העגל – ב/span>

שלט

השבטים

מכרו את יוסף מתוך משתה, ולכן נמכרו בניהם בשושן מתוך משתה המן – ב שפא

אי

אפשר להיות עבודת ה' שלימה עד שיקבל הכנעה ושפלות לפניו, והממעט כבוד עצמו ומרבה

כבוד שמיים, כבודו וכבוד שמיים מתרבה – ב

תכג

המתגאה

כבני דור המבול, ואנשי סדום, ופרעה, וסנחריב, ונבוכדנצר,סופו להיות נידון באש – ב תכד-ה

א.

אהרון ששמח בגדולת אחיו, ילבש אורים ותומים.

ב.

שעיר עיזים שהתנדבו ישראל מכפר על מעשה שעיר שחטאו השבטים ביוסף, ועגל שהתנדבו

מכפר על מעשה העגל – ב תמה, תקמד

יש

להקטיר החלב והכליות ויותרת הכבד, לפי ששלשתן מסכימים בחטא, ומטין את העם לדרך רעה

ב תמו-ז נדב ואביהוא

חטאו באש ולקו באש – ב תנ

שם

בן נח זכה למצוות ציצית על שכיסה ערוות אביו – ב תנא

א.

קרבן המצורע הוא צפרים שקולן מצפצף, המכפר על מעשה הקול ולשון הרע

ב.

הנגעים באין על צרות העין, ולכן על צר העין לפנות כיליו חוץ לבית – ב תפג

הנותן

מזרעו למולך בתקווה שיתקיימו שאר בניו, יאבד ויכרת זרעו – ב תקלה

כיון

שהעץ שחטא בו האדם היה אתרוג, לכן נוטלים פרי זה למצווה בסוכות – ב תקמד

לפי

שחטאו ישראל בשבע עבירות, לקו בשבעה פורענויות – ב תקעו

כיון

שקרבו בני לוי לה' במעשה העגל, לפיכך קרבן ה' לעבודתו – ג יא

רוח

צפון שכולה חושך ראויה לשבט דן שהחשיך בעבודה זרה את העולם – ג יד

מלקות

ארבעים ניתן לאדם על שעבר על התורה שנתנה לארבעים יום – ג יט

מידה

כנגד מידה במעשי הסוטה – ג

כד

אמר

ה' ליוסף, אתה שמרת מצוות לא תנאף, לפיכך קרבן אפרים דוחה שבת – ג טל

כיון

שמסר משה נפשו על ישראל, אצל ה' מרוחו של משה על ע' זקנים – ג סד

מפני

שחיסר משה בכבוד ה', חיסר הכתוב בכבודו – ג עא

מרים

המתינה למשה שעה אחת כשהושלך ליאור, לפיכך המתינו לה ישראל ז' ימים – ג עח

בכיית

חינם של ישראל גרמה להם בכייה לדורות – ג

פה

לפי

שהאמינו ישראל למרגלים שמאסו בארץ, לכן לא הזכיר משה בתפילתו זכות אבות שבחרו בארץ

ג צ

מיתת

המרגלים היתה כפי חטאם – ג צג

המתפלל

בעד חבירו, התועלת חוזרת אליו מידה כנגד מידה – ג קז

א.

בני לוי שהרגו את עובדי העגל נתקדשו תחת הבכורות

ב.

קורח ועדתו שבאו כנגד התורה שהיא קיום שמים וארץ, נענשו בבליעה בארץ ובשריפה – ג קיח

קורח

ביקש מעלה רמה שאינה ראויה לו, לפיכך נידון בירידה, וכן ר"נ מקריבי הקטורת

נידונו באש – ג קכג

א.

פרה אדומה ככפרה לחטא העגל

ב.

מעשה פרה אדומה ניתן לאלעזר ולא לאהרון שעשה העגל – ג קלד

לפי

שגרמו משה ואהרון שלא נתקדש שם ה' במי מריבה, לפיכך לקו ונתקדש שם שמיים – ג קמז

לפי

שחטאו ישראל בהוצאת דיבה על המן, לפיכך נענשו בנחש המוציא דיבה – ג קנב

כיון

שנטל בלעם אומנות שאינה שלו, לקלל בפה, לכן מלאך הרחמים נעשה לו לשטן – ג קסד

הנצמדים

לפעור לקו בפרהסיא כשם שחטאו בפרהסיא – ג

קפג

זכה

פנחס למתנות כהונה כנגד מה שקידש את ה' – ג

קפד

פנחס

זיכה את ישראל וזכה לחיות לאין קץ – ג קפז,

קפט

שמות

המסעות במדבר נמנו להורות שכשהיו ישראל זכאין, מידת הרחמים שורה עליהם, ואילו

כשחטאו מידת הדין היתה מתוחה – ג

רלא

לפי

שראובן פתח בהצלת נפשות תחילה לכך מפרישין ערי מקלט בחלק ראובן – ג רסט

הנותן

צדקה, יזכה לברכת ה' ויחזור ויתן – ג

שלט

דויד

חטא בבת שבע ונענש באבשלום – ג שעט

החומל

על האם במצוות שילוח הקן, יחמול ה' עליו ויאריך ימיו – ג שפה

המוציא

שם רע על אישה להפסיד כתובתה נענש כמידתו – ג שצא

אין

לתעב מצרי כיון שהיו אכסניא לישראל, והמליכו עליהם מלך מישראל – ג שצג

כשם

שארס הנחש נכנס באיברי הנשוך, כך עונש איסור ריבית נכנס בממון המלוה – ג שצה

היות

שהנודר הוא כנודר בחיי המלך, לכן המאחר נדרו דרוש ידרשנו ה' מעימו – ג שצז

א.

הרשע לוקה בבי"ד מכות גדולות או קטנות כפי רשעו

ב.

הלוקה עבר על מצווה שנכרתו בה ט"ו בריתות ולכן לוקה ברצועה שיש בה ט"ו

אצבעות, והרצועה כפולה לשתיים כנגד נעשה ונשמע

ג.

הלוקה לוקה ברצועה של עגל ושתי רצועות של חמור

על שם הכתוב: " ידע שור קונהו וחמור אבוס" וגו'

ד.

מלקות ארבעים על שעבר על התורה שנתנה למ' יום – ג תג

משה

הצדיק על עצמו את הדין שאמר: "הצור תמים" וגו' לפי שחטא בצור – ג תס

אם

לא יעבדו ישראל את ה' 'מרוב כל', לפיכך יעבדו את האויבים 'בחוסר כל' – ג תכו

מידות

ראוי

לאדם שיעשה טובות וחסדים כפי יכולתו ושלא יתפאר בהם – א קג

לא

נשתבחו הצדיקים והנביאים בתארי החכמה, אלא בתארי המידות, להורות שעיקר החכמה יושר

המידות – ב קסה המיצוע בכל

המידות הוא הדבר הבינוני והטוב, מלבד הענווה, בה יש להתרחק לקצה האחרון – ב שפט

מידות

הנפש כדמיון האדמה, שיש לעמול בעבודתה, בין עידית ובין זיבורית – ג שכ

מיכאל

מלאך

החסד והרחמים – ג יג

מים

המילה

'מימי' הנזכרים בכתוב היינו מים הראויים לשתיה, ואילו 'מי' הם מים שאינם ראויים

לשתייה – ב נז-ח

מינים

כל

מקום שנאמר קרבן לה', נאמר ביו"ד ה"א ולא בשם אלהים, לבטל טענת המינים

על מציאות שתי רשויות – ב שצה

מיתה

המיתה

היא הפרדות היסודות זה מזה – א

ע, ריז, ב תקה-ו

אדם

יודע יום מיתתו להיכן הוא הולך – א

שעב

המשתדל

במעשה המצוות ודבק בה', ואינו משתדל בשום עסק גופני, זוכה אל החיים הנצחיים, ולא

תשלוט בו המיתה – ב תקט

מיתתן

של רוב בני העולם על ידי כח המשחית, שהוא סיבה לטומאת המת – ב תקלט

אין

האדם ראוי להיקרא 'קדוש' עד שמת – ג

תצו

מכות

מצרים

א.

סדר המכות כסדר הספירות ממטה למעלה, והדם כנגד מידת המלכות

ב.

חמשה אותות נעשו ע"י מטה משה, והשאר מקצתן ע"י ה', ומקצתן ע"י

אהרון – ב לה

כל

מכה שימשה שבעה ימים כימי טומאת הנידה, וימי הרווחה כ"א יום – ב נח

סדר

המכות היו שתיים בהתראה, אחת על היאור

והשנייה בהיכלו, והשלישית שלא בהתראה– ב ע

לדעת

הרמב"ן שלוש המכות האחרונות היו בניסן, ושבע הקודמות היו בי"א חודשים – ב עב-ג

מכות

מצרים היו בד' חלקים, כנגד ארבע יסודות – ב

פד

הסימן

דצ"ך עד"ש באח"ב עולה חמש מאות ואחד, כמניין אש"ר, ולכן אמר

הכתוב: "כל המחלה אש"ר שמתי במצרים"

מלאך

ה'

פועל במציאות באמצעות עולם המלאכים, שהם צורה בלבד – א כה

מצינו

שיש מלאכים שחוטאים – א עח

איברי

גוף המיוחסים לה', מבטאים תפקיד המלאך השלוח מאת ה' – א קא

הדבק

בדבר נקרא על שם הדבר שידבק בו, ונקרא השליח בשם השולח, ולכן נקראו המלאכים לעיתים

בשם המיוחד - א קלח, קעה, רלה, ב שמ, ג רכח,

רמז

לכל

מלאך יש שליחות שאין לזולתו מהמלאכים – א

קסז

ה'

משפיע כוחו במלאכים, המשפיעים כח בגלגלים, והגלגלים משפיעים כח בעולם השפל – א רמג

שמות

המלאכים משתנים לפי שליחותן – א

רפג

אופן

התגלות המלאך, משקפת את תוכן הנבואה, כפי שהתגלה המלאך למשה בלבת אש הראויה למידת

הדין – ב כד

א.

כשם שהאדם נמשך אחר מזון הגוף שהוא קיומו, כך המלאכים נמשכים אחר מזונם, שהוא השגת

ה'

ב.

המלאכים בעלי שכל פשוט ואין יצר הרע להם, ולכן נתקנאו בנתינת התורה לבשר ודם – ב מו, רמג, רסח

אין

לאדם לקבל על עצמו לאלוה את המלאכים הנקראים 'אלהים' – ב קפז, רלב

היות

והמלאכים הם במעלת השניות ביחס למציאת ה', לכן נבראו ביום שני, ומזה נקראו

'שנאנים' – ב רג, רעז

המלאכים

הם המשפיעים כח השכל, ומשימים הדיבור בפי הנביאים במצוות ה' – ב רעד, שצב

גם

למלאכים נאסר להיות מצויים באוהל מועד – ב

דש

שמות

המלאכים נקראים בלשון הקודש, ויש מהם רבים חתומים בשם: 'אל' – ב שיד

שנים

עשר מלאכים סובבים את כסא הכבוד, ונקראים ארבע מחנות שכינה, שמשם העולם מתברך

לארבע רוחותיו – ב תקנט

המלאכים

הם פי ה' – ג קפ

מלאך

ממונה על כל עשב ועשב, ואומר לו גדל – ג

רצו

מלאכה

ממונו

של אדם נקרא 'מלאכה' בלשון הכתוב, וכן השימוש בכלים יקרא גם כן 'מלאכה', שהרי

עשויים למלאכה – ב רל

נאמר

"ששת ימים תעשה מלאכה", ת' בציריה, ולא נאמר תעשה, ת' הפתח לנוכח,

להורות שבזמן שישראל עושים רצון ה', מלאכתן נעשית בידי אחרים – ב שסח

מלוה

מצוות

עשה להלוות לעני, והלוואה לישראל קודמת לגוי, ועניי משפחתך קודמים לעניי עירך – ב רלה

מלח

ציוותה

תורה למלוח במלח כל קרבן, להורות שבמלח יש כח המים והאש, כנגד מידת הדין והרחמים,

שהם קיום העולם – ב תז

טובלין

לחם 'המוציא' במלח, ולכן אמרה תורה "ברית מלח", וגם מטעם שהמלח מרמז על

חורבן וקיום – ג קכח

טובלין

לחם 'המוציא' במלח שהקרבן נקרא 'לחם' – ג

קצח

מלחמת

רשות ומצוה וע"ע מזלות

במלחמת

רשות באין לעקור כח מזלם ולהשפילו, אך לא לעקור השר הממונה, ואילו במלחמת מצוה

הכוונה לעקור השר הממונה, ולפיכך יש לעקור הכל – ג שעא

מלכות

עוד

בטרם יצאו ממצרים, הודיע ה' לישראל שמלכותם תעמוד שלושים דור כימי הלבנה -

א שטז, ב

פט

המלכות

ליהודה עד שתשוב המלכות למשה משבט לוי – א

שפא

המלכות

בישראל ראויה ליהודה בלבד, ולכך לא הצליחה מלכותן של המלכים שלא מיהודה – א שפב

לדעת

הרשב"א לא תפסק המלכות מיהודה לעולם לאחר ביאת המשיח – א שפד

בשם

יהודה נרמז השם המיוחד, ללמד שכשישראל מקיימים התורה, מלכותן מצלחת ואין צריכים

לכלי זין, ומלכות יהודה נמשלה לשמש – א

שפו

עד

שלא נבחר דוד היו כל ישראל ראויים למלכות – ב פד

לא

רצה ה' שיהיה בינינו מלך, לפי שבטחון העם במלך והמלך בוטח בעמו, ואנו נצטווינו

לירא מה' בלבד- ג קס, שנד

מלכות

רביעית

וע"ע נצרות

ירמיהו

הנביא הזכיר ג' מלכויות ולא הזכיר מלכות רביעית, רק משה ואסף הזכירוה – א שא

מלכות

רביעית היינו העמים הנוצרים – ב

תקע

מלקות

רמזים

בדין מלקות בי"ד – ג יט, תג

ממולח

'ממולח'

משמעו מעורב, ולכן נקראו אנשי הים מלחים, על שמערבים המים במשוטות – ב שכ

ממון וע"ע

נכסים

בארבעה

מקומות מצינו שהתורה חסה על ממונם של ישראל – ב צ

ממונו

של אדם נקרא 'מלאכה' בלשון הכתוב – ב

רל

בריבוי

הממון יש נזקים ומכשולים, והוא סיבה לדאגות רבות – ב רס

אזהרה

לאדם שלא ירגיל לחמוד ממון, ולא יעשה ממונו עיקר – ב שעו

ממזר

'ממזר'

מלשון מום זר – ג שצג

מן

א.

המן הוא תולדת האור, והאור יסוד המן

ב.

מן שניתן לישראל במדבר היה מזכך שכלם, ומעלה אותם בהשגת ה' – א מ, ב

קמב, קנב, ג רצה

מתוך

שהיו ישראל בוטחים בה', היה ה' מזמינו להם יום יום – א רנא

הטעם

מדוע ירד המן לישראל מידי יום – ב

קמג

המן

היה יורד במשמרת שלישית של הלילה, בשעת מידת הרחמים – ב קמד

המן

היה מגלה הדברים הנסתרים – ב

קמח

לדעת

רש"י המן ירד ארבעים שנה שלמות, ואילו לדעת רבנו המן ירד ארבעים שנה חסר חודש

אחד – ב קנא

המן

הוא עצם פשוט מיסוד אחד בלבד, ומביא את האדם לידי מושכלות – ב קמב, קנב, ג ס, רצה

המן

היה מהניסים המפורסמים המורים על חידוש העולם – ג צו, רצו

הטעם

שאכילת מן נקרא 'עינוי' משום שכל מי שאין מזון לפניו לזמן מרובה, וכן כל מי שאינו

רואה מה שאוכל נקרא הדבר 'עינוי' – ג

שא

עד

שלא חטאו ישראל היה המן נבלע באיברים, ולאחר שחטאו הוצרכו ליתד – ג שצה

מנחה

העולה

והמנחה נותנת אריכות אף על הרשעים – ג

קיד

מסורת

לא

ישנה אדם מדרך אבותיו, שהרי אפילו שמות הבארות שנקראו ע"י אברהם, לא רצה יצחק

לשנותן – א רל

מסכת

שבת

השבת

נקראת כלה, ולכן יש במסכת שבת כ"ד פרקים כנגד כ"ד קישוטי הכלה, ועל

תלמיד חכם להיות בקי בכ"ד ספרים – ב

שכה

מעין

מעין

מלשון 'עין' המקבלת דמעה הנמשכת מהמח – א

ערה

מערב

'מערב'

נקרא על שבשקיעה הצורות מתערבות, ו'ים' שהים הגדול במערב העולם, ו'אחור' כנגד

המזרח הנקרא 'פנים' – ג רנח

מעשה

אבות סימן לבנים

למך

הביא רציחה לעולם, כמעשה קין אביו – א

צד

חטא

ישראל בעגל וקרבן השור לכפרתן, כמעשה אדם הראשון ושור שהקריב לכפרתו – א עח, ב

תקמד

ישיבת

אברהם בארץ סימן לבניו שיחזיקו בארץ – א

קלז

כל

מה שמצינו באברהם נמצא בישראל – א

קלט

כשם

שהתגבר אברהם על ארבעה מלכים, כן עתידים ד' מלכויות שיפלו ביד בניו – א קמג

אברהם

הרג בשונאיו מחצות הלילה עד הבוקר, וה' הרג בשונאי בניו מחצות הלילה עד הבוקר – א קמו

בנות

לוט החטיאו את אביהן כשם שחוה החטיאה את האדם – א קפה

כנגד

מה שהכעיס אברהם את ה' בנתינתו לאבימלך שבע כבשות, נענשו בניו שישב ארון הברית

בשדה פלשתים ז' חודשים - א קצב

סימנים

לבנים ממעשי רבקה ואברהם – א

ריא-ב

כשם

שהיה עשיו איש השוחד, כך זרעו מקבלי שוחד – א רכה

יעקב

דיבר בלשון כבוד כלפי מעלה, וכן נהג משה, ואילו עשיו דיבר בגסות וגרם חורבן לבניו

- א רלה

ההבטחה

ליעקב שישמרנו האל בכל דרכיו סימן להשגחת ה' על ישראל בגלותם – א רמו

הנדר

שנדר יעקב סימן לבניו שיהיו נודרין בעת צרתן לדבר מצוה – א רנ

כשם

ששתקה רחל בנשואי לאה, כך שתקו בנימין שאול ואסתר, וכן לאה שהודתה היו בניה בעלי

הודיה כיהודה דוד ודניאל – א

רנח

יהודה

שהודה וגרם לראובן שיודה, יצא דוד מזרעו שהקים עולה של תשובה – א רס

ראוי

לישראל לנהוג כיעקב להתקין עצמן לדורון תפילה ומלחמה בעימות עם בני עשיו – א רעח

יעקב

חילק משפחתו לג' מחנות, רמז שאין כל זרעו נופל ביד עשיו, וישאר מהם פליטה – א רעט

הרווח

שעשה יעקב בין עדר לעדר סימן לרווח בגזרות ובצרות הפוקדות את בניו – א רפב

כיבוש

יעקב את שכם סימן לבניו שיכבשו את המקום טרם הורישם את יושבי הארץ – א רפח

כנגד

ח' פעמים שאמר יעקב לעשיו 'אדוני', יצאו מבני עשיו ח' מלכים – א רצט

זרעו

של עשיו רשעים כמוהו – א ש

חשד

בבנימין בגניבת הגביע, כמעשה אימו שגנבה את התרפים – א שנד

כשם

שנלחם יעקב על הארץ בחרב ובקשת, כך עתידה הארץ להכבש ע"י בניו בחרב ובקשת – א שעז

רמזים

מגאולת מצרים לגאולה העתידה – א

שעח

ה'

פרע לשבטים במכירת יוסף בעשרת הרוגי מלכות – א שצח

א.

תחילת גלות מצרים היו שבעים נפש, ובסוף גלות אחרונה עתידים לירש שבעים אומות

ב.

כשם שיוסף נזכר אחרון לכל השבטים שירדו למצרים בגלות הראשונה, כך משיח בן יוסף

עתיד לבוא בגאולה האחרונה לגאול את ישראל – ב ט

כפי

שחשבו עלינו המצרים להאבידנו, ואין לאל ידם, כן הוא בכל דור ודור – ב יא

בת

פרעה נתנה ליוכבד להניק את משה ואף נתנה לה על כך שכר, וכן מרדכי, שלא די שניצל

מהריגה אלא אף עלה לגדולה – ב

טז

כשם

שנתגדל משה בבית פרעה, ולבסוף איבד את מלכות מצרים, כך לעתיד יצא מתוך רומי המלך

המשיח – ב מד

כשם

שבגאולה הראשונה נתגייר יתרו, כך בגאולה האחרונה יתגיירו כל האומות – ב קסא

כשם

שהמשכן נעשה על ידי שבט יהודה ודן, אף המקדש נעשה על ידי שלמה מיהודה וחירם משבט

דן מצד אימו – ב שכא

חטא

העגל היה בדמיון חטא האדם הראשון – ב

של

כשם

שלוט אבי מואב נהג בזנות, גם בנות מואב פיתו את ישראל לזנות – ג קפב

כמעשה

השבטים שאמרו ליעקב: 'שמע ישראל', כך נהגו ישראל בכל יום – ג רעו

כשם

שיעקב ירד למצרים במתי מעט והפך לגוי גדול, כך ישראל נשתעבדו בתחילה ואחר

נתעצמו ויצאו ברכוש רב – ג תטו

מעשה

מרכבה

שלוש

השגות שונות הם הנקראות מעשה מרכבה, ואלו הן: אופנים חיות וחשמל – ב רעו

מעשר

יעקב

נתן לה' מעשר מכל ואפילו מבניו, שנתן לוי העשירי מבניו – א רנג

מצה

המצה

היא ממידת הרחמים – ב שנו

מצווה

בכל

מצווה נכלל מין אחד ממיני החכמה – א

ח

בכל

המצוות יש תועלת לגוף ולנפש – א ט

ראוי

לאדם שלא יתפאר במעשיו הטובים – א

קג

היות

שהתורה כולה שמות ה', כל מצווה היא חלק משמות ה' – א רז

אברהם

קיים תרי"ג מצוות בשכל – א

רכח

רצה

ה' להרגיל את ישראל מעט מעט במצוות ולכן נצטוו תחילה על שבת, כשם שאברהם לא נצטווה

מייד קח נא את בנך – ב לד

כשם

שאין מחמיצין את המצות, כך מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה – ב צב

ראוי

שתתפלל האשה בעת הדלקת הנר של שבת, כי התפילה נשמעת יותר בשעת עשיית מצווה – ב קסז

בעשרת

הדברות תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצוות, כנגד איבריו של אדם – ב רג

לכל

מצווה ממצוות התורה כמה פנים – ב

רט

אדם

נצטווה בשש מצוות, נח הוסיף שביעית, אברהם הוסיף שמינית, יעקב הוסיף תשיעית,

ולישראל נתנו עשרת הדברות – ב

ריב

הפועל

"לעשות" עשוי להתייחס למצוות עשה ולא תעשה- ב רנא

שכר

הנטפל לעושי מצווה כעושי מצווה – ב

תיז

המצוות

כולן אלהיות, והמצוות המעשיות הן עדות על האלהות – ב תקכג

המצוות

קיימות לדורות כמו קיום השמים והארץ – ב

תקפז

במצוה

שנאמרה לדורות, לא נזכרו המילים 'באוהל מועד' – ג מד

כל

דקדוקי המצוות רמוזים בלשון הכתוב – ג

סד

לא

הניח ה' דבר שלא נתן בו מצווה לישראל – ג

קה

המצוות

נחלקות לג' חלקים, מקובלות, מושכלות, וחוקים – ג קל

העושה

מצווה שלא לשם שמיים אין לו שכר – ג

רלה

הלימוד

אינו עיקר אלא עם המעשה – ג

רס

עיקר

חיובן של המצוות הוא בארץ ישראל – ג

רסב, שמ, שיח

מצינו

שמשה השתדל לקיים אפילו חצי מצווה – ג

רסט

למצוות

יש תועלת לגוף ולנפש – ג רפו

מצווה

נקראת על שם גומרה – ג רצה

אין

מצווה מבטלת עבירה – ג שט

איסורי

התורה נחלקו לג': א. הטבע יחמדנו ב. הטבע

ימאסנו ג. אין הטבע חומד או מואס – ג שכו

דרך

הכתוב להזכיר המצוות פעם בלשון יחיד ופעם בלשון רבים – ג שמג

ד'

דברים מצוותן מעומד, עומר ציצית מילה לולב – ג שמד

כל

מצוות התורה הן שלום לגוף ולנפש – ג

שמז

הנטפל

לעושי מצווה כעושי מצווה – ג

שנג

ברוב

המצוות לא פירש ה' שכרן, כדי שיהיו עושין אותן כולן – ג שפה

כל

מצווה שאדם מקדיש צריך שיהיה מן המובחר – ג

תיא

גדול

שכר המצווה כשהיא בשמחה, שהיא מהפכת מידת הדין רחמים – ג תיח

אין

מעלת ישראל להיותם נקראים 'סגולה' אלא בשמירת המצוות – ג תיט

השמחה

במעשה המצווה היא מצווה בפני עצמה – ג

תכו

גם

אם לא ידע האדם סוד המצווה, אל יבטל מקיום המצווה – ג תלה

כל

המצוות נכללות בג' חלקים: בפה, בלב, ובמעשה – ג תמב

כל

מצווה היא מזון הנפש שבה תהיה ניזונת לעוה"ב – ג תמז

מצרים

מחיית

ארץ מצרים היתה מן היאור – א

שלא

מחלוקת

רבותינו האם יש איסור לדור במצרים בזה"ז – ג שנו

משבר

מקום

הלידה נקרא 'אבנים', שהירכיים של היולדת מצטננות כאבנים, ונקרא "משבר",

מפני שאבריה משתברים – ב יב

משה

כל

מה שהשיג משה בשערי הבינה היה מן התורה – א

י

משה

היה שלם בשכלו בכח ובפועל – א

נ

לעומת

לשון 'ויהיו' שנזכרו בדורות ראשונים, רק במשה וחנוך נזכר לשון 'ויהי', ללמד על

מעלתן – א צו

במשה

נזכר שם הוי"ה המיוחד שהוא מדרגת נבואתו – א רמח, ג

קכ, תמח

רמז

בכתוב שתשוב המלכות מיהודה למשה משבט ללוי, שהיה המלך הראשון – א שפא

משה

גדל בפלטרין פרעה, ולבסוף איבד את מלכות פרעה, כעניין שכתוב בחירם, ובמשיח שיצא

מתוך רומי – ב טז

בתחילת

נבואת משה, רצה ה' לחנכו מעט מעט, עד שיתחזק שכלו – ב כא

ההשגה

העליונה הנקראת "ראשית", שזכה בה משה מצד הסתכלותו בחכמה, לא השיגה שום

נברא, ומה שזכה מצד הנבואה נקראת 'אספקלריא המאירה' – ב מו-ז

לעומת

גילוי השכינה לאבות במידת הדין הרפה, נהג ה' עם משה במידת הרחמים – ב מח

דברי

משה שאמר: "רק ביאור תשארנה", נאמנים לשעה ולדורות – ב עו

ה'

לימד למשה את כל סגולות הצמחים – ב

קלח

מעלת

משה לעומת מעלת יהושוע – ב

קנג

הואיל

וכל ישראל עדים על נבואת משה, בכוחם להכחיש כל נביא הסותר דבריו – ב קע

במלחמות

שעשה משה לא נזכר כי אם אבדן הגוף, ואילו במלחמות יהושוע נזכר החרמת הנפש, ללמד גם

על אבדן הנפשות – ב רמח

ה'

לימד למשה בסיני כללים – ב

שכה

הדבק

בדבר נקרא על שם הדבר שידבק בו, ונקרא השליח בשם השולח, ולכן נקרא לעיתים משה בשם

המיוחד – ב שמ, ג רכח

לרוב

ענוותו של משה, כלל עצמו עם ישראל בחטאם – ב

שנו

כיון

שמשה ניזון מזיו האור העליון שהוא מזון לנפש, לא נצטרך למאכל ומשתה – ב שנט

משה

זכה לאור החכמה שנקראת 'ראשית', ובזה נבדל משאר הנביאים, וקרן עור פניו בלוחות

השניות – ב שס

שמו

של משה מרמזת שעתיד להיות משוי מימי החכמה בהר סיני, והוקש כבודו לכבוד ה' – ב שסב מצינו שנקרא משה 'כהן' – ב שפה

ענוותנותו

של משה – ב שצ

משה

קיבל נבואתו ללא מלאך, ויכול היה להשיב בעת נבואתו, שהיתה באספקלריא מאירה – ב שצב-ג, ג מב

בד'

דברים נתקשה משה עד שהראה לו ה' באצבע, וסימנך מקש"ה: מ'נורה, ק'רבן, ש'קלים,

ה'חודש – ג מו

כיון

שנתנבא משה במידת הרחמים נצטווה לעשות חצוצרות כסף ולא שאר מתכות – ג נג

משה

היה גלגול הבל – ג סב

כשם

שמאציל ה' שפע על ע' שרים של מעלה, כך האציל משה על ע' זקנים – ג סד

נבואת

משה היתה אמיתית קרובה אל השכל – ג עג

המורד

בדברי משה כמורד בשכינה – ג

קיט

לעומת

יהושוע, משה לא עיכב נקמה במדיין אף שידע שמיתתו תלויה בדבר – ג רכב

מעלתו

של משה היתה בשביל ישראל – ג

רנ

משה

לא נכנס לארץ לא בגופו ולא בעצמותיו, לכבודן של ישראל שמתו במדבר ובגלות – ג רס

משה

מסר נפשו על הדין על התורה ועל ישראל, לפיכך נקראו על שמו – ג שנ

האמונה

בנבואת משה אינה בסיבת המופתים, אלא מצד ששמענו הדיבור מפי הגבורה כמוהו – ג שסד

החשבון

כיצד נולד ומת משה בז' באדר – ג

תמז

אין

דרכו של משה להזכיר שמות התוקף והאדנות אלא הרחמים זולת בשני מקומות – ג תס

משה

נקבר בחלקו של גד, כדי שיחיו מתי חוץ לארץ בזכותו – ג תפח

לפי

שחטא משה במי מריבה נענש במיתה – ג

תצו

א.

השכינה דבקה במשה בחייו ואחרי מותו

ב.

לעומת שאר נביאים, נבואת משה היתה גלויה ומפורסמת לכל – ג תצח

משיח

תכלית

כוונת הבריאה היא לימות המשיח – א

יח

הדבק

בדבר נקרא על שם הדבר שידבק בו, ונקרא השליח בשם השולח. ולכן נקרא המשיח בשם

המיוחד – ב שמ

המשיח

יוולד מאב ואם כדמיון משה שהיה הגואל הראשון – ב תקסט

בימות

המשיח לא תהיה קנאה כלל, ויהיו כל עם ה' נביאים – ג סט

משכן

הטעם

מדוע אין חרב וברזל במשכן ובמקדש – א

רלז

השכינה

שרתה בישראל בהר סיני בנגלה, ובמשכן בנסתר – ב רסא

המשכן

שקול כבריאת העולם – ב רסב, רצג,

שעח-ט

ייתכן שהמשכן נקרא

'מקדש', לפי שהוא דוגמת בית המקדש של מעלה – ב רסז, רפו, רפח, שעב, שעח, תקכח, ג שי

מספר

עשרה רשום בכל כלי המשכן – ב

ער

כשם

שבבריאה נברא האדם באחרונה, כך אחר מעשה המשכן נצטוו שיהיה במשכן

כהן

גדול – ב רצג

מעשה

המשכן וכליו נזכרו בכתוב חמישה פעמים למעלת המשכן ודרך חיבה – ב שסז

המשכן

כולל כל חלקי המציאות – ב תלח

רוב

ענייני המשכן והמקדש סובבים על חשבון שמונה – ב תמג

התירה

התורה שעטנז בבגדי כהונה בשעת עבודה, כיון שכל הכוחות כלולין שם – ב תקכח

הכבוד

שהיה בהר סיני הועתק למשכן – ג

ו, מב

המנורה

במשכן מכוונת כנגד מנורה של מעלה – ג

מה

משל

מפני

שהאדם גשמי אי אפשר שידמה העניינים השכליים, אלא רק בדברים גשמיים – ב קעד, שסו

משלי

אין

מנהג ספר משלי להזכיר מצווה מן המצוות הכתובות בתורה, בלתי אם יוסיף או יחדש בה

דבר – א שג, ג רנד

שלמה

נהג ברוב דבריו בספר משלי לדבר על ידי משלים, כדי להזהיר האדם שיוכיח שכלו לטבעו -

ב שסג-ד

בספר

משלי מבוארים כל המידות הטובות כדי שיתרחק האדם מן המגונה ויתקרב אל הטוב – ג שכ

משנה

המשנה

כנגד ה"א שניה שבשם, והיא פירוש לתורה שבכתב. רבינו הקדוש חיבר את המשנה

ולימד אותה ברבים וכתבוה הכל בימיו – ב

שנח

לפי

שהיא שניה לתורה שבכתב, לפיכך נקראה בשם משנה – ב שנט

משפחה

למדנו

שחייב אדם לקרב קרוביו כדי שישמח עמהם בימים טובים, ובגאולה הבטיחנו ה' לקרב איש

אל משפחתו – ב צב

משפט

עיקר

התפילה להשבת שופטינו כבראשונה, שישפטו בינינו, ויהיו ישראל מוכנים לקבל מושכלות

אלהיות – א שפז

המשפטים

הם המצוות המושכלות – ב קלח

המשפט

הוא מכון כסא הכבוד, והמעמיד את המשפט מעמיד את הכיסא – ב רי

המצוות

המושכלות שימצאם האדם בשכלו גם אילולא ניתנה תורה נקראו 'משפטים' – ג קל

בזמן

שהמשפט נעשה בארץ ה' דן את הבריות במידת הרחמים, וכשאין משפט דן אותם במידת הדין –

ג שמט

'משפט'

הוא המיצוע ועניין בינוני – ג

שנ

מתן

תורה

קודם

מתן תורה היו כל הבריות חברים, ולאחר מתן תורה נשארה האחווה רק בעם ישראל בלבד – ב פ

בתחילה

נקראו ישראל 'עברים', ואילו לאחר מתן תורה נקראו בשם ישראל – ב רטו

השכינה

שרתה בישראל בהר סיני בנגלה, ובמשכן בנסתר – ב רסא

ה'

לימד למשה בהר סיני כללים – ב

שכה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>