אות נ'

נבואה וע"ע

מושכלות ומלאך

נבואת

הנביא היא עדות ברורה על ההשגחה – א

יג, ב שצ

בנבואות

מצוי לשון עבר במקום עתיד – א

פו, ג תנז, תסט, תצו

 

השליח

המדבר בשם ה' נקרא 'פי ה', ובשם זה נקראו גם הנביאים – א קא

קודם

המילה היה אברהם נופל בזמן הנבואה, אבל אחר המילה התנבא מעומד – א קסב, ג

תמב

מצינו

שהשכינה נגלית לנביאים באש, ברוח, במים ובארץ – א קסו

בזמן

הנבואה היה הנביא מופשט מכל ענייני החומר, בלתי אם צורה ונפש, וכשנסתלקה השכינה

חזר להרגשותיו הגופניות – א

קפ

מצינו

שהנביאים התרחקו ממקום הישוב, כדי שלא יטריד אותם דבר מדבקותם בה' – א שסה

המלאכים

הם המשפיעים כח השכל, ומשימים הדיבור בפי הנביאים במצוות ה', וכשמדבר המלאך לנביא

אומר: 'אני ה' – א רלה, ב רעד, שצב

בתחילת

נבואתו של משה, רצה ה' לחנכו מעט מעט בנבואה, עד שיתחזק שכלו – ב כא

בידו

של האדם שישלול ממנו החומריות, כדי שיהיה מוכן לנבואה – ב כה

בשעת

נבואתם נבהלים הנביאים ונרתעים, וצריכים פיתוי כדי שיוכלו לקבל ולסבול הנבואה – ב כו

בטרם

נבחרה ארץ ישראל, היתה הנבואה נגלית בחוץ לארץ במקום טהור או על הנהר, משנבחרה

ירושלים נפסלה ארץ ישראל, משנבחר המקדש יצתה ירושלים – ב פד-ה

כוחות

הנפש נקשרים בכוחות הגוף, והאוכל לשם שמיים, יתחזקו אצלו גם כוחות הנפש, ותחול

השמחה ורוח הקודש, וזה עניין הכינור בנביאים – ב קסד

איסור

בשר וחלב נזכר אצל שלושת הרגלים, להזהיר ישראל העולים לרגל למקום הנבואה, שלא

יטמטמו הלב, ויהיו ראויים לקבל מושכלות – ב

רמב

לעתיד

תחזור הנבואה לישראל כקדמותה – ב שפז,

ג סט, תמב

אפשר

שיראה ה' או ישמיע עניין אחד למי שירצה, ויסתירהו ממי שירצה – ב שצב

בביאור

דרגת נבואת משה לעומת שאר הנביאים – ב

שצד, ג מב, עג, תצח

כל

כוחותיו והרגשותיו של הנביא בטלות בזמן הנבואה, מה שאין כן ברוח הקודש – ב תלז

בזכות

הענוה זוכה האדם לרוח הקודש – ג

סח

מנהג

היה בישראל שלא יתנבא אדם במקום נביא גדול ממנו, ובימות המשיח לא תהיה קנאה, ויהיו

כל עם ה' נביאים – ג סט

נבואת

הנביאים מגעת עד מראה הספירות הנקראות נצח והוד – ג עב

הנביאים

הם פי המלאכים – ג קפ

הנביאים

נקראו בשם המיוחד כיון שהם דבקים בה' – ג

רכח

מצינו

שלא שרתה נבואה על משה בגלל שהיה שרוי בעצבות – ג רנ

הסימן

לנביא אמת – ג שכח

מצווה

להאמין לנביא, אפילו לעבור על מצווה, בהוראת שעה – ג שכט

בביאור

ההבדל בין נביאי אמת לנביאי שקר – ג

שסג

רק

ישראל זכו לנבואה – ג שסד

כל

הנביאים קיבלו נבואתם בסיני, אך לא ניתן להם רשות להתנבא עד זמנן – ג תלא

לא

תתכן הנבואה כי אם לישראל הנימולים, ולא יתנבא הנביא מעומד אלא מי שהוא נימול – ג תמב

ד'

מדרגות בנבואה: בת קול, אורים ותומים, רוח הקודש, ונבואה – ג תפב

כל

המתנבא מתנבא מתוך מה שהשיג – ג

תפט

נבוכדנצר

גאוותו

של נבוכדנצר היתה סיבת מפלתו – ב

עא

כיון

שנבוכדנצר עשה עצמו אלוה, לפיכך הכניעו ה' והשפילו ממדרגה האנושית למדרגת הבהמות -

ב עב

נבל

המשלם

רעה תחת טובה יקרא 'נבל' – ג

תסא

הכתוב

קרא לאדום 'נבל' על שהתנכר לאחיו ועמד לו מנגד ביום החורבן – ג תסו

נגף

כאשר

מעשי היחיד נפרטין, אזי עלול לחול הנגף, מה שאין כן אילו נכלל בכלל הרבים – ב שיג

נדיב

העושה

טובה חינם נקרא 'נדיב' – ג תסא

נדר

לדבר

מצוה מותר לנדור ולהשבע – א

רנ

ביאור

מדוע נדר שהוא למעלה מהשבועה, חל לבטל מצווה – ב קפה,

קצד

א.

נדר מלשון דירה, והמקיים נדרו מעיד שהוא מאמין באותה דירה שתשוב נשמתו שם

ב.

להבדיל משבועה שהוא כנשבע במלך עצמו, הנודר הוא כנשבע בחיי המלך – ג רטז

נזיפה

ג'

מיני נזיפות הן, וסימנן האבן האז"ל – ג עה

נזיר

מיום

שמכרו האחים את יוסף התנזרו מיין עד שנפגשו עמו – א שמו

נחלה

עניין

נחלה הוא מה שאדם נוחל מאחר, ואילו לשון אחוזה מורה על הבעלים הראשונים העיקריים -

ב תקסו

המיתה

סיבת הנחלות, והנשים גרמו מיתה לעולם, לכן נאמרה פרשת נחלות על ידי נשים – ג קצה

נטילת

ידים

הנטילה

הרומזת על עשר ספירות היא מלשון הגבהה, כלשון הכתוב: "שאו ידיכם קודש",

וכתרגום אונקלוס מילת 'ורחצו': ויקדשון – ב

שטז

ניגון

בהתעורר

כוחות הגוף, כגון ע"י מאכל או ניגון, יתחזקו כוחות הנפש, וראוי הנביא שתשרה

עליו נבואה – ב קסד

נידה

קודם

מתן תורה היו הקדמונים נוהגים טומאה בעניין הנידה, ומחשיבים אותה כטומאת המת – א רסט

לשון

הכתוב: 'דוותה', היינו מדווה וחולי, ולשון נידה משמעו מרוחקת – ב תעב

א.

היות כי כל מידות הנפש נמשכות אחר עיקר היצירה, ראוי שיתנהג האדם עם אשתו בטהרה

ב.

חולי הנידה המוטבע באשה לא מצאנוהו בשאר המינין, אלא במין האדם היא האישה, והוא

הנגזר מעונש חוה

ג.

יש בכח הנידה להראות טיפי דם במראה או בזכוכית אחר שתביט בהם בתחילת נידתה

ד.

אף על פי שהוא חולי בטבע האשה, הנה הוא תועלת לוולד, כדי שיווצר מן הדם הזך

והמובחר, ויהיה ראוי ומוכן לקבל מושכלות – ב תפז

מדם

הנידות לא ייתכן להיות נוצר עובר כלל – ב

תקט

נישואין

מנהג

קדום לקרא לחתן פרשת 'ואברהם זקן', ובפרשה זו אזהרה לאדם שישא קרובותיו – א רח

אם

מתה אשתו של אדם, ויש לו בנים ממנה, לא ישא אחרת עד שישיא בניו תחילה – א ריז

עיקר

הנישואין לפריה ורביה – ג שצג

מצינו

שה' שהה בסיני שנה אחת כדוגמת חתן עם כלתו – ג שצט

נכסים

הטעם

שנקראים 'נכסים', על שנכסים מזה ונגלים לזה – ג רכו

נס

דרך

התורה לצוות שישתדל האדם ככל יכולתו בדרך הטבע, ואחר כך יפעל הנס – א קח, ב

קט, ג עט

ראוי

להעלים הנס ולהסתירו כדי שלא תשלוט בו עין הרע – א רסה

אין

ה' משנה את הטבע אלא אחר הכרח ולצורך גדול – ב פא, קנו

הניסים

שהיו לישראל במדבר כדי להרגילם במידת הביטחון, וכדי לנסותם – ב קז, קלו

דרך

ה' כאשר עושה נס לצדיקים שהוא עושה נס בתוך נס כדי להגדיל האות והמופת – ב קח, קלו

כל

הנסים שעשה ה' בכל הדורות ע"י הנביאים, כבר נקבעו בטבע בששת ימי בראשית – ב קיט

הנסים

המפורסמים נקראים נפלאות, לפי שהם באים מכח נעלם – ב קלב

יש

נסים הנראים כדרך מנהג העולם, אך אין הם אלא נס נסתר – ב שיא

א.

אין לך כל יחיד ויחיד מישראל שלא יארעו לו בכל יום נסים נסתרים, והוא אינו יודע

ב.

אין כל אדם זוכה לנס מפורסם – ב

שיב

אש

התמיד שעל מזבח העולה במשכן, לא שרפה את העץ שתחת הנחושת, והוא נס גדול מי"ח

נסים שהיו במקדש – ב תכד

י"ח

נסים שהיו במקדש – ב תכט

הניסים

שנעשו לישראל במדבר קבעו בלבבות אמונה בחידוש העולם – ג נה

במלחמת

מדיין לא נפקד מהם איש כיון שהיו שלמים בזכויותיהם – ג רכה

השם

'ה' הוא האלהים' מלמד שהניסים הנסתרים בכלל הניסים הגלויים- ג רסז

הנסים

הנסתרים הם מכח 'אל שדי', הוא השם 'ה' אלהיך' שהיא השגת האבות, והמפורסמים מכח שם

'הוי"ה' שהיא השגת משה – ג

רצו, שיב

ניסיון

א.

ה' מנסה צדיקים כדי לפרסם זכות ליבם לבריות, ולהוציא לפועל את מחשבתם הטובה

ב.

הניסיונות שהיו לאבותינו במדבר היו כדי להרגילם במידת הביטחון, ולנסותם האם יהרהרו

אחר מידותיו של ה' – ב קו-ז, קמה

ה'

מנסה את כל הבריות על דרך שכר ועונש – ב

קמה

אסור

מהתורה לנסות את ה', ובמעשר וצדקה מותר – ג

תט

נער

בלשון

הכתוב יקרא האדון 'איש', והמשרת יקרא 'נער' – א קצה, ב

שמא, שמה

עיקר

מצוות תוכחה היא לנער, לפי שאין שכלו שלם, והוא נמשך אחר תענוגי הגוף – ב ה-ו

נפילת

אפים

התחינה

ונפילת אפים היא ממידת הדין – ג

קיא

נפילת

אפים בתפילה נלמדה ממשה ואהרון, ויש בה ג' כוונות: א. מורא שכינה. ב. צער והכנעה.

ג. להראות ביטול הרגשותיו – ג

קטו

בשם

רב האי גאון ז"ל ראוי ליפול על פניו בצד שמאל כדי לשעבד היד הרומזת חירות

בליל פסח – ג קיז

נפש

נפש

התנועה משמשת לנפש השכלית – א

ל

תנועות

בעלי הנפש הן חמש – א לח

יש

מרבותינו שאמרו שהנפש אחת ויש בה ג' כוחות, ויש שאמרו שיש באדם ג' נפשות שונות – א סג

ראיות

לקיום הנפש אחר הפרדה מהגוף – א

סג

נפש

האדם נקראה 'אדם', ולא הגוף – א

קעב

הטעם

שנקראת הנפש 'חיה' – א ר

הנפש

נקראת 'כבוד', לפי שהיא חצובה מכסא הכבוד, ועתידה לשוב לשם – א ריח

עיקר

מציאות האדם בשביל הנפש המדברת – א

שנ

בהרבה

מקומות מכנה הכתוב את גוף האדם בשם 'נפש', כיון שהנפש היא העיקר – ב ט, תח, ג קעג

כוחות

הנפש נקשרים בכוחות הגוף, והאוכל מאכל לשם שמיים, יתחזקו אצלו גם כוחות הנפש,

ותחול עליו השמחה ורוח הקודש – ב

קסד

מילת

'נפש' הוא חיבור הנפש עם הגוף יחדיו, כמו מילת 'אדם' – ב תח

מעלת

הנפש המשכלת עולה על מעלת הגלגלים והמלאכים – ב תכה-ו

הנפש

השכלית של החוטא אי אפשר שתתבטל כלל – ב

תקטז-יז

מילת

'נפשי' האמורה בה', הכוונה על השכינה – ב תקעה

נצרות

כיון

שנפסקה מלכות מיהודה, סימן הוא שאותו האיש אינו משיח – א שפד

מנהג

הנוצרים להשמיע קול פעמונים במגדליהם, הושאל ממנהג המכשפים ובעלי האוב שעשו כן על

המתים – ב רלא

הרב

דחה את הגישה של המביאים קרבנות, אך לא שומעים בקול ה', אפשר שבכך הוא מרמז לנצרות

ב תלה

הנוצרים

טענו כאילו אהרון היה נושא ידו ומרמז בהן לכאן ולכאן כשם שהם נוהגים, ודחה הרב

דבריהם מכל וכל – ב תמז

הגואל

יהיה בשר ודם, הנולד מאב ואם, כדמיון משה שהיה הגואל הראשון שבמצרים, להבדיל מדעות

הנוצרים הכוזבות – ב תקסט

בלעם

צפה בנבואתו שעתיד אדם להטעות את העולם ולומר שהוא אלוה – ג קעד

הספר

המקודש של הנוצרים נקרא בלשון פרסי 'אנגלי', שהוא לשון גל וגובה, וחכמים קורין

אותו בלעג 'עון גליון' או 'און גליון', שפירושו עון מגולה או און מגולה – ג רצד

לעומת

האיסלאם הרוצה להתפשט בכח החרב, מבקשת הנצרות להתפשט בפיתוי לשון, ועליהם התנבא

דניאל: "ופום ממלל רברבן" – ג שעט

המילה

'המתקדשים' בספר ישעיהו: "המתקדשים והמטהרים אל הגנות" וגו', מיחס רבנו

לנוצרים שדרכן לנענע אצבעותיהן לכאן ולכאן – ג תמ

נשיאים

מכלל

מאתים וחמישים שהיו בעדת קורח היו י"ב הנשיאים שהקריבו בחנוכת המזבח – ג קי

על

הנשיאים שהקריבו בחנוכת המזבח אמר משה: "אל תפן אל מנחתם" – ג קיד

גדול

שבחכמה מכל ע"א חכמי הסנהדרין הוא ראש הישיבה ונקרא בלשון חכמים: 'נשיא' – ג שמט

נשר

המשיל

הכתוב כבוד ה' לנשר שהוא מלך העופות, כשם שהוא מלך על השכלים הנפרדים – ג תסג

נתיב

לעומת

דרך שהוא רחב, הרי נתיב הוא צר מאוד – ב

שעא

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>