אות ע'

עבד

בכל

מקום שנזכרו עבד ואמה סתם, בכנעניים הכתוב מדבר – ב ריז

מאחר

וכנען נשתעבד בגלל עיניו ופיו, יוצא הוא בשן ועין, וכיון שלקו האברים החוטאים נפטר

הגוף מעונש ועבדות – ב רכה

עבודה

זרה

א.

המזלות נקראים 'עבדים', שמולכים על מה

שלמטה מהם, ועבדים למה שלמעלה מהם

ב.

עבודה זרה נחלקה לשלושה, בתחילה עבדו לשרי האומות והמלאכים, לאחר מכן לכוכבים

ומזלות, ולבסוף לשדים – ב קפז-ח

לא

תמצא בכל התורה מילת 'קנאה' ביחס לה', כי אם בע"ז – ב קצ

יש

מהאומות העובדין לרוח ולאש, בהיותם יסודות קלים – ב תנז

עובדי

האלילים האמינו שהפסילים מושכים כח מהכוכבים, ולכן קראו לאלילים בשמות כוכבים – ב תקיג

א.

השכלים הנפרדים נקראו 'אלילים', לפי שיש בהן איל וכח, אך כפל המילה מציין מיעוט

הכח, כיון שאין כוחם מעצמם אלא מזולתם

ב.

הפסילים נקראו 'מסכה', מלשון 'נסך', לציין שהם מקבלי כח הכוכב או המזל- ב תקכג,

תקעא

א.

לא מצינו שיאשים הכתוב את האומות בעבודה זרה, כי אם לישראל, ולא מצינו עונש לאומות

בעבודה זרה אלא אם כן עבדוה בארץ הקדושה

ב.

נקראו 'אלהי נכר הארץ' שכל אותם כוחות הם נוכרים בארץ, כמי שמבקש לגרש המלך

מהיכלו - ג תנב

העובד

עבודה זרה סר מכל מצוות התורה – ג

שכב

יש

לשרש אחר עבודה זרה – ג שכג

עבודת

ה'

העוסק

באחת ממצות ה', עליו להתהדר בעשותו אותה, ולהשפיל כבוד עצמו לכבוד ה' – ב תכב-ג

עבירה

גוררת עבירה

הגונב

סופו לכחש ולהישבע על שקר, ולחלל את השם – ב

תקכה

הנמנע

מללמוד תורה, אינו מקיים מצוותיה, ומואס בחוקיה, ומונע אחרים מלעשות, וסופו לכפור

בכל המצוות, עד שכופר בעיקר – ב

תקעו

עברי

שם

היחס שהיה לישראל קודם מתן תורה היה 'עברים', ואילו 'ישראל' הוא השם שנתקיים בהם

לאחר מתן תורה – ב רטו

עגל

עוון

העגל היה קודם פרשת 'כי תשא' - א

שכח

כל

מקום שנאמר 'עגל' או 'כבש' הוא בן שנה, ואילו 'בן בקר' וכן 'איל' הוא בן שנתיים,

ו'פר' הוא בן שלוש – ב שצז

עדות

הכובש

עדות לחבירו, נחשב לו כאילו כבש עדות של חידוש העולם שברא ה' בשישה ימים – ב תיד

מצינו

לשון 'עדות' במובן של התראה – ג

תעב

עולה

קרבן

עולה קודם לשאר קרבנות, לפי שהמחשבה קודמת למעשה, והוא בא על המחשבה, ושם טעם הסדר

בקרבנות העולה – ב שצו, תעד, תמה

א.

קבעה תורה זמנה של עולה בלילה, כיון שהעולה באה על על חטא המחשבה, וההרהור מצוי

בלילה יותר מביום

ב.

קרבן עולה הוא הנכבד שבכל הקרבנות, וכולו לה' – ב תכא, תכז, תלג

העולה

והמנחה נותנת אריכות אף על הרשעים – ג

קיד

עוללות

נקראו

עוללות לפי שהן ביחס לשאר האשכולות כעולל לאיש – ב תקכה

עולם

אדם

הוא עולם קטן – א מה, נ, צ, ב רסח, תלח, תקנט

חלקי

המציאות בעולם הם ג': עולם המלאכים, הגלגלים, והעולם השפל – א נג

עולם

הבא

האדם

השלם אינו משתדל בעניין הגוף כלל אלא לעבודת ה' ובמוכרח – א ר

עניין

עוה"ב מפורש על ידי אביגיל אשת דויד – ב קלה

אף

שבעולם הזה מקרה המיתה ישווה לצדיק ולרשע, אין כן בעולם הבא – ב קעא

הבטחת

ה' לאבות שינחלו בניהם את העוה"ב – ב

שלג

העוה"ב

אחר העוה"ז, וכל המאוחר מחבירו, מעולה מחבירו – ב תסז

שלוש

עולמות חולפין על האדם, והשלישי הוא העוה"ב שאין לו זמן קצוב, ואין לתענוג

הזוכה בו סוף ותכלית, ובו ישולם שכרו – ב

תעא

לרוב

מעלת העולם הבא, לא תזכירנו התורה במפורש – ב תקעד , ג תעא

העולם

הבא מזומן למי שעתה בעולם הנשמות, אחר ההפרדה מהעוה"ז – ג קעג

העולם

הבא נקרא בכתוב: 'ימים' – ג

רפו

על

עוה"ב של אחר התחייה אומרים חכמים ז"ל: 'מזומן לחיי העוה"ב' – ג תמד, תסח

היעודים

בעוה"ז שנזכרו בכתוב אין הם עיקר השכר, אלא מופת שיזכו לעוה"ב – ג תעא

עולם

הזה

העוה"ז

הכנה לקנות חיי עוה"ב – א י,

ר, רכג, רנא

בזמן

שישראל עושין רצונו של מקום, העולם הזה הוא עיקר המציאות – א כז

אף

שבעולם הזה מקרה המיתה ישווה לצדיק ולרשע, אין כן בעולם הבא – ב קעא שלוש עולמות חולפין על האדם, והעולם השני

הוא העולם הזה שבו גופו ושכלו מתפתחים,

והוא עומד שם זמן קצוב – ב

תעא

העולם

השפל הזה הוא עיקר המציאות כולו – ג

שז

עולם

עליון

העליונים

נבראו בעבור התחתונים – א כח

ג'

חלקי גוף האדם כנגד ג' חלקי המציאות – א

מה

כל

העניינים שבגן עדן שבארץ, הם דוגמא לעניינים שכליים שבגן עדן העליון – א סז, עח

עשיו

נשא ארבע נשים כנגד ארבע נשים שהיו לשר עשיו – א צג

כיון

שהמזלות משפיעים ברכה בתחתונים, בזמן המבול שנמחו התחתונים פסק שפע העליונים – א קיב

מזבח

שעשה אברהם כנגד כסא הכבוד – א

קצו

שר

עשיו מקבל שוחד ביום הכיפורים, וכך נוהגים עשיו ובניו – א רכה

ע'

זקני ישראל כנגד סנהדרי גדולה, וע' אומות העולם, וכנגד ע' מלאכים הסובבים כסא הכבוד,

וע' יוצאי ירך יעקב, וע' שמות שנאצלו מן השכינה – א שסג

מספר

י"ב נמצא בג' חלקי המציאות, י"ב מלאכים וי"ב אריות בכסא שלמה,

וי"ב מזלות וי"ב שבטי ישראל – א

שצג

תשעים

אלף ריבוא מלאכי חבלה ירדו למחנה מצרים, כנגד תשעים אלף ריבוא מצריים שיצאו על

ישראל – ב קט

אין

אומה נופלת עד שיפול השר שלה תחילה, ושר מצרים נקרא עוזא – ב קיט, קנז

כסא

הכבוד משפיע ברכה וכח לשבעים מלאכים הממונים על שבעים אומות – ב קמ, קנח

ששים

ריבוא מלאכי השרת היו בסיני כנגד ששים ריבוא ישראל – ב קעג

כשם

שכל עשב ועשב יש לו מזל מלמעלה, כך כל אבן יקרה מושכת כח מן העליונים, והוא הטעם

לאיסור כלאיים ושעטנז, שלא לערבב הכוחות העליונים – ב שא, תקכז

על

הכהן הגדול בבואו אל הקודש ללבוש מעיל שקבועים בו פעמונים, כדרך שאין נכנס האדם

לפני המלך בטרם מקיש בפתח, ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא – ב דש

יש

במערכת הכוכבים חקיקה וציורי כוחות בענייני האדם, וכח האדם אשר למעלה הוא יסוד

קיומו למטה – ב שלח

כיון

שאין יכולים האומות לערוך מלחמה עם ה', מניחין אותו ועושין מלחמה בישראל ובמקדש – ב שפ

רמ"ח

עשיות נאמרו במלאכת המשכן, ללמד שהמשכן שקול כנגד כל העולם והתורה ברמ"ח

מצוותיה, וכנגד האדם ברמ"ח איבריו – ב שפה

שמונת

הבגדים של הכהן הגדול כנגד שבעה רקיעים וכסא הכבוד – ב תלז

המקטיר

קטורת שהיא ממידת הדין, זוכה להמשכת שפע למעלה ממידת הדין, ומשם יבוא שפע על

המקטיר – ב תנ

כשם

שאמרו בכהן גדול: הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו, כך מצינו בשלושת המלאכים, מיכאל

באמצע, גבריאל מימינו ורפאל משמאלו – ב

תקמב

כאשר

היו הזקנים בלשכת הגזית מקדשין את החודש והשנה, היה אותו היום נקבע בשמיים על פי

סנהדרין גדולה גם לדון את העולם בראש השנה – ב תקמח

שנים

עשר חלות לחם הפנים, שכל מזונות העולם מתברכין ממנו, כנגד שנים עשר מלאכים הסובבים

את כסא הכבוד, וכנגד שנים עשר אריות שהיו בכסא שלמה- ב תקנט

י"ב

שבטים נחלקים לד' דגלים , ג' לכל רוח, כשם שי"ב שבטי מעלה נחלקים לד' מחנות

שכינה, כסדר ד' חיות הקודש, וצבע הדגל של כל שבט כעין הדגלים שנראו בסיני – ג יב, יד, רלח

מניין

מחנה הלויים כ"ב אלף דוגמת המלאכים שירדו בסיני כ"ב אלף – ג יג

סדר

השבטים במדבר כסדר השבטים שנשאו ארונו של יעקב – ג טו

מקדש

של מטה דוגמת המקדש של מעלה – ג

קמ

המזלות

המקיפין לשכינה כדמיון מחנה ישראל וכבוד ה' באמצע – ג רמה

עבודת

הכהנים דוגמת העבודה של מעלה, וכ"ד משמרות כהונה כנגד כ"ד משמרות של

מעלה – ג שנט

ארץ

ישראל העליונה מכוונת כנגד הארץ התחתונה – ג

תעג

אוהל

יששכר מכוון כנגד אוהל של מעלה – ג

תפח

עונש וע"ע

מידה כנגד מידה

סדר

האיסורים בעשרת הדברות לפי חומרת עונשם – ב

קצט

העבירה

לפי שכיחותה, ולפי חומרתה צריכה עונש גדול יותר – ב רכא, רכז

מצינו

בכתוב שאדם לוקה בדבר שחטא בו – ב

תנ

מצינו

בכתוב שהעונש מתחיל בממונו של האדם ואחר

כך בגופו – ב תעט-פ

עוף

העוף

מיסוד הרוח – ב תסח, תנו

בכוחו

של העוף לעוף כיון שבגופו מתגברים יסודות האש והרוח, ויסודות המים והעפר מעטים

מאוד – ב תקו

עורלה-

תוך

ג' שנים פריו מועט בכמותו ואיכותו, והוא מזיק בהיות בו ליחות רבה, והאוכלו כאילו

נוטלו ללא רשות של מעלה, ומשום שלא יבואו לעשות כמעשי עובדי האלילים – ב תקכט-ל

עושר

העושר

ניתן כניסיון לעשיר – א קעז

ראוי

שתכלית צבירת הממון יהיה שיפזרנו לתיקון גופו ונפשו, וראוי להסתפק במועט – ב סט

ריבוי

העושר מזיק לנפש כריבוי הדם לגוף, שעלול להגיע למידת הגאוה – ב תכ

כשהעושר

ברשות החכם בידו לפזר כספו במעלות הטובות – ב תקעב-ג

עונש

העשיר שבטח בעושרו שיפול עושרו – ג

קז

העושר

הוא מחלק מידת הרחמים – ג שלט

העושר

נמשל לאש, כל מה שמתרבה עצים תרבה שלהבת – ג

שנז

עז

העז

תוך שנה נקרא שעיר, ואחרי שנה נקרא שעיר עזים – ב שצז

על

החוטא להקריב עז או שעיר שהם מחלק רוח הטומאה – ב ת

עזאזל

באור

מילת 'עזאזל': קשה, מלשון עזוז – ב

תצח

עין

(ע בצירה)

מילת

'עין' מלשון גוון – ב עו

עין

הרע

'עין

רע' מספרו ארבע מאות, הנזכר ברוב המקומות ביחס לעין הרע – א קנב

ראוי

להסתיר הנס כדי שלא תשלוט בו עין הרע – א

רסה

אף

בדבר שהנס חל עליו, עלול להיות עין הרע, וכיון שנתנו לוחות ראשונות בפרהסיא נשתברו

ב שמט

עלילה

כל

הפעולות נקראו עלילות מפני שנמשכות ונאצלות מן העילה הראשונה – ב עא

עמלק וע"ע

אדום ועשיו

משה

לקח על עצמו מלחמת השמים, להפיל כוחו של עמלק – ב קנג

עמלק

היה גדול בחכמת האצטגנינות – ב

קנד

א.

עמלק מזרע עשיו, מתפרנס מכוחו של יצחק שהוא מידת הגבורה, ולפיכך כוחו גדול

ב.

לעמלק ולעשיו לא יהיה חלק וזיכרון עם האומות שיתקיימו לעתיד – ב קנח

ה'

ימחה זכר עמלק בעולם העליון, וישראל ימחו זכר עמלק למטה – ג תח

המלחמה

בעמלק מזרע עשיו היתה בראשונה ותהיה באחרונה, והיא מלכות רומי – ג קפ

ענה

משמעות

ענה גם מלשון עזר וסיוע – ב

קעה

לשון

עניה במשמעות התחלה, כמו: "ויען איוב" – ב קעט

ענוה

האדם

שמשבחין אותו אין ראוי שיתגאה אלא ישפיל עצמו יותר – א קעו

ראוי

לכל לומדי התורה להיות ענוים – א

שפז

ה'

דורש מהאדם הכנעה ושפלות. וההכנעה היא עונשו של המתגאה – ב עב

לרוב

הענווה של משה, כלל בתפילתו את עצמו עם ישראל בחטאם – ב שנו

במידת

הענווה על האדם להטות עצמו אל הקצה האחרון

ולא בדרך המיצוע – ב שצ, ג עא

השפלות

מידה רמה, ואין התורה מתקיימת אלא בשפלי הרוח – ב תקסב

בזכות

הענוה זוכה האדם לרוח הקודש – ג

סח

ה'

חשק בישראל בגלל ענוותן – ג

רפח

ענוותנותו

של ה' – ג שי

עני

לפי

שהעני נפשו שפלה ודמעתו מצויה, לכן צריך להיזהר בכבודו בגופו ובממונו – ב רלב

א.

הצדקה לעני דוחה צרות ומסלקת פורענות

ב.

שמונה דרגות בנותני צדקה, כדרך שמנה הרמב"ם – ב רלד-ו

מהעוני

יבוא נזק שיירא העני מן הבריות – ב

תכ

אין

לעני אוהבים ואין עיניו תלויות אלא לה' יתברך – ג רנד

העוני

מחלק מידת הדין – ג שמב, תנג

ענקים

בג'

שמות נקראו: נפילים, ענקים, רפאים. והטעם שנקראו כך – ג פג

עצלות

גנות

העצל – ב רס-רסא, ג שכ

עצרת

'עצרת'

זו כנסת ישראל, כי שם נעצר הכל, והוא לשון מלכות – ג רי

ערב

נקרא

כך משום שהצורות מתערבות בו, ואינן ניכרות היטב – ב תקכט

עריות

טעם

איסור עריות – ב תקי-יא

בפרשת

קדושים חזר ושנה את איסור העריות האמורות בפרשת אחרי מות, כדי להזכיר עונשן, למעט

איסור שתי אחיות, משום כבודו של יעקב – ב תקלז

ערירי

ערירי

הוא יחידי בלא בנים כערער בערבה – א

קמח

ערפל

לדעת

המפרשים הוא חושך, ולדעת רבנו הוא אור צח ובהיר – ב רו

עשיו וע"ע

אדום ונצרות

עשיו

רצה להחליף חיי שעה, המשולים לגלגל עדשה עגולה, בחיי עולם – א רכג

זרע

עשיו כשאר האומות מושכים כח מהשר שלהם- א

רכה, רלו

עשיו

לקח נשיו מזרע רשעים כמוהו – א

רלב

לשרו

של עשיו מיוחס הכח הממית והחרב – א

רלז

רמזים

בכתוב על זרעו של עשיו – א

ש

זרע

עשיו נקרא שעיר, ובחלקו השדים והמזיקים הנקראים שעירים – ב תק

זרעו

של עשיו מונין לחמה, ועתידין להיות נידונין בו – ב פט

עשיו

הנקרא שעיר מקבל כוחו משר המדבר, שממנו מקבלים כוחם השממון והחורבן והמלחמות

והמזיקים – ב שצו, תק

תולדות

עשיו קדמו לתולדות יעקב, דבר המלמד שתולדות יעקב הם התכלית והעיקר – ב תסז

אף

על פי שאין להלוות לגרים בריבית, מותר להלוות בריבית לזרע עשיו – ג שצו

עיקר

גלותנו לבני אדום, שנקראו 'שונאים', ככתוב: "ואת עשיו שנאתי"- ג תלט

עשייה

עשייה

הוא תיקון – ב שכד

מצינו

מילת עשייה במשמעות הפך העשייה – ב

תקמג

עשרה

אין

קדושה בפחות מעשרה – א יז, שלט

חשבון

שלם הכולל את הכל, והוא תכלית כל המספר – ב

רא

מספר

עשרה רשום בכל כלי המשכן – ב

ער

היות

שהמספר עשר הוא סוף החשבון, על כן חשבון עשר מורה על הריבוי – ב תקעח

עשר

ספירות

רמזים

לעשר ספירות בברכת יעקב לבני יוסף – א

שעה

י"ג

מידות נמשכים מעשר ספירות – ב

שנג

רמזי

עשר ספירות בקריאת שמע – ג

רעו

עשרת

השבטים

רמזים

בכתוב לגלות עשרת השבטים, ועתידים הגולים לשוב למולדתם – א שדמ, ג

תלז, תסו

עשתרות

שלשה

דברים נקראו עשתרות, הרים, צאן, ועבודה זרה – ג רמד

עתידות

נהגו

המכשפים לשפוך דם לגומא, ולשם נתקבצו השדים, וגילו להם עתידות -ב תקל

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>