אות צ'

צדיק

ביאור

מדוע גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת – א כח,

ב תכו, ג שז

ההשגחה

העליונה בצדיקים גדולה משאינם צדיקים – א

קעו

אין

הדור מתקיים בפחות מעשרה צדיקים – א

קעט

אשרי

הצדיק וכל הנטפל אליו – א קפד

הצדיקים

אומרים מעט ועושים הרבה – א

רה

לשונות

המיתה האמורים בצדיקים – א

ריח

הצדיקים

ליבם ברשותם – א רלז

יש

לאדם להזהר מקללת הצדיק – א

רסח

המילה

'אתו' נאמרת על הצדיק – א רעח

דרך

הצדיקים השלמים שלא יבקשו סיבה כלל להצלתם או פרנסתם, וישימו מבטחם בה' בלבד – א שכז

דרך

הצדיקים כשחוטאים מודים בחטאם, ומצדיקים עליהם את הדין – א שמא

דרך

הצדיקים שחושבים עצמם גרים בעוה"ז – א

שסו

דרך

הצדיקים כל זמן שה' מוסיף להם כבוד וגדולה, הם מוסיפים בעצמם שפלות וענווה, ומתוך

כך זוכים למעלה וכבוד – ב ח, סח, תקסב

כשהצדיק

מצטער שכינה מזדמנת לו להצילו – ב

טו

לא

דיין לצדיקים שאינן ניזוקים, אלא שנותנין להם שכר וגדולה – ב טז

מצינו

שישועת הצדיקים ופורענות הרשעים בבוקר – ב

עה

דרך

ה' כאשר עושה נס לצדיקים שהוא עושה נס בתוך נס כדי להגדיל האות והמופת – ב קח, קלו

לא

נשתבחו הצדיקים והנביאים בתארי החכמה, אלא בתארי המידות, להורות שעיקר החכמה יושר

המידות – ב קסה

הצדיק

המקיים את התורה לא יצטרך רופא – ב

רמח

נמשלו

הצדיקים, בעלי המידות הטובות, לבהמות תמות ולעופות תמימים – ב תסא

אין

נקרא אדם צדיק אלא הבוטח בה', ולא ילאה הצדיק כי נפשו השכלית תאמצהו ותוסיף בו כח –

ג קפו

שכר

הצדיק בעוה"ב, ופורענותו בעוה"ז – ג רפט

מאברהם

ואילך הברכות מסורות ביד הצדיקים – ג

תעה

ההפרש

שבין צדיק לרשע – ג תנו

צדק

'צדק'

האמור במידות ה' כולל דין ורחמים – ג

שנ

צדקה

נגמר

דינם של אנשי סדום על שהיו מואסים בצדקה – א

קעז

הצדקה

מוסיפה חיים – א שסח

א.

צדקה בסתר דוחה צרות ומסלקת פורענות.

ב.

מדרגות הצדקה כדעת הרמב"ם – ב רלד-ו

מנהג

חסידים בצרפת לעשות משולחנם שהאכילו עליו עניים, ארון לקבורה – ב רעט

בזכות

הצדקה הגשמים מתרבים, ובביטולה נעצרים – ב

שטז

בנתינת

הצדקה לא יחסר ממונו – ב שסו, ג תט

הממונה

על הצדקה, אסור שיסחור במעות הצדקה להוציאן מרשותו – ב תס

בנתינת

הצדקה משתף מידת הרחמים עם מידת הדין, והשיתוף הוא קיום העולם – ג שלט

צור

כל

צור שבמקרא חסר וא"ו, במלכות אדום הכתוב מדבר – ב צה

צורה

לדעת

חכמי הטבע ורז"ל, זרע הזכר הוא הכח הנקרא היולי הנותן צורה בחומר העובר – ב תסט

ציבור

מוטב

לאדם להכלל בכלל הרבים והציבור בראש השנה, ולא יהיה נפרט בפני עצמו – ב שיג

צידוק

הדין

נכון

המנהג לומר צידוק הדין על המת, שכן אמרה משה על עצמו ביום מותו – ג תס

ציצית

ל"ב

חוטים בציצית כנגד ל"ב נתיבות חכמה – א

י, ב שעא, ג שצ

כל

הכוחות ההפכיים והמשתנים זה מזה כלולין במצוות ציצית, ולכן התירה תורה כלאיים

בציצית – ב תקכח

שקולה

כנגד כל המצוות, ובלשון חכמים נקרא 'טלית', מלשון עילוי ורוממות, והציצית מרמזת

לתחיה של גוף האדם – ג ק

צל

בליל

החותם של הושענא רבה, לא ימצא צל לראש מי שעתיד למות באותה שנה, והצל מורה על חיים

ג פו-ז

צניעות

מעלת

האשה הצנועה – א רפט

כיון

שיפה היא הצניעות, דיבר ה' עם משה באוהל מועד – ג ז

צנצנת

כלי

חרש, שהוא צונן ומצנן מה שבתוכו – ב

קנא

צפון

לכך

נקרא 'צפון', שהשמש צפונה משם, ונקרא 'אסתן' לפי שיש רפואה ברוח צפונית, ו'שמאל'

על שם שמאלו של אדם הפונה למזרח, או מלשון סומא – ג יד, רנט

צרעת

'נגע

צרעת' הוא חולי שיבוא ממנו לידי צרעת, ואינה צרעת גמורה – ב תעד

הנגעים

מורים השגחה גמורה, ואין העניין נוהג אלא בנחלת ה' בארץ ישראל – ב תפ

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>