קבורה
מעלת
הקבורה בארץ ישראל – א שעב
קדושא
רבא
כיון
שעיקר הקידוש אינו אלא ביום, לכן נקרא קדושא רבא – ב קמט
הטעם
שנקרא קידוש היום קדושא רבא משום שהיום כנגד זכור והלילה כנגד שמור – ב קצח
קדושה
קדושה
היא הבדלות מעסקי העולם – א
נג
הנשמר
מן הטומאה נקרא קדוש – ב קע, תסד
המצוות
הם עיקר הקדושה – ב שיד
לשון
קדושה הוא עניין פרישות והבדל – ב
תקכ
קדיש
ה'
עולמות בקדיש כנגד ה' ספירות, ואין להפסיק בין עלמיא ליתברך – ב כ
קודש
הקדשים
מצאנו
'קדש הקדשים' במשמעות קדושה חמורה, או בהתייחס לאוהל מועד – ג קכח
קומץ
מילת
'קומץ' הוא תרגום של חור, ועיקר מצוות קמיצה הוא מה שבתוך החור – ב תה
קטורת
קטורת
כנגד תרי"ג מצוות, כיון שאות ק' מתחלפת בד' בא"ת ב"ש – ב רב
ריח
הקטורת נקטר ונקשר במידות, ושמחת המידות משפיעה ברכה על התחתונים – ב רצג, תנ
הקטורת
אינה באה על חטא אלא על השמחה – ב
שט הקטורת הוא הקרבן הנבחר והנרצה מכולם – ב
תמח הקטורת היא ממידת הדין – ב
תנ
הקטורת
שהקטירו העובדים לשדים, הועילה להם שעל ידי העשן והליחות היו השדים מתחברים לאדם
ומגידים לו עתידות – ב תקו
קיבוץ
גלויות
קבוץ
כל גלות ישראל תתכן בגאולת מצרים ובגאולה העתידה – א שעח
רמזים
בכתוב לקיבוץ כל הגלויות, ובכללם עשרת השבטים – ג תלז
כשם
שיוסף קדם לשאר אחיו בגלות מצרים, כך גאולת עשרת השבטים קודמת מ"ה שנים
ליהודה ובנימין – ג תפז
קידוש
ה'
פורענות
הרשע הוא כדי שיתקדש שם שמיים – ב
סט, עא
קידוש
החודש
לדעת
רבינו חננאל קביעות החודשים על פי החשבון, ולא על פי הראיה, ומחלוקת צדוק ובייתוס
עם חכמי ישראל על קביעת החשבון – ב
פו-ח, קב
קללה
אין
שם ה' נזכר על הרעה אלא על הטובה, מלבד ג' דברים – ב תעה
המקלל
ורוצה שתחול קללתו צריך לקלל בכל שמותיו של מי שרוצה לקלל – ג קע
יועיל
לקללה אם יביט המקלל בעיניו בעת הקללה – ג
קעא
קנאה
הקנאה
המצויה במין האנושי, איננה נמצאת כי אם באותם הקרובים במעלה, ואין הקנאה מצויה
במלאכים, היות ורצונם אחד להשיג את ה' – ב
מו
לא
תמצא בכל התורה מילת 'קנאה' ביחס לה', כי אם בע"ז – ב קצ
מצינו
רבים שהקנאה גרמה לחטאם כקורח והבל – ג
קח
קצף
יש
מלאך ששמו 'קצף' הנמשך ממידת הדין – ג
קכד
קראים
רבינו
מציין את פירוש רס"ג, לעומת הפרשנות הקראית – ב תח
קרבנות
הטעם
לאיסור חמץ בקרבן מנחה, משום שיש בו רמז ליצר הרע – א צ
טעם
הקרבנות הוא כופר והצלה מן הפורענות – ב
מב
א.
כל מקום שנאמר קרבן לה', אומר ביו"ד ה"א, שלא ליתן פתחון פה למינים,
והטעם שלא אמר הכתוב לה' קרבן
ב.
הטעם שהכשיר הכתוב לצורך קרבנות בהמות נרדפות ופסל את הרודפות – ב שצה-ו, תקמה
הקרבנות
נועדו שיתבונן בפחיתות עצמו וברוממות האדון, ומפני שכל פעולות האדם נכללות בג'
דברים, שהם המעשה הדיבור והמחשבה, כן תחייב התורה בקרבן ג' דברים – ב שצט
עיקר
יחוד ה' הם הקרבנות שהם קרוב הכוחות זה בזה עד הסיבה הראשונה – ב תב, ג
רח, רמב
נתייחדו
חזה ושוק לתנופה, שהם סיבת התנועה באדם ובחי, להודות לה' המעמיד עולם בכח תנועת
הגלגלים – ב תלב
הטעם
שמספר הקרבנות הם תשעה – ב
תלד
היות
ורוב ענייני המקדש והמשכן סובבים על חשבון שמונה, גם הקרבנות הוכשרו ליקרב רק אחר
שמונה ימים – ב תמג
הקרבנות
שהיו ישראל מביאין היו מן המובחר, וכן ראוי בכל נדבה למקדש – ג רז
קרבן
פסח
טעם
שחיטת טלה בקרבן פסח, היות שמזל החודש הוא טלה, ולכן רצה ה' לבטל המזל ולהכניעו – ב צ
יש
מצוות בקרבן הפסח שנוהגות לדורות, ואילו מצוות מתניכם חגורים ודם המשקוף נהג בפסח
מצרים בלבד – ב צא
בפסח
מצרים לא אמר הכתוב 'כל בני ישראל' אלא 'בני ישראל', להורות שלא כולם עשו הפסח,
לפי שהיו בהם טמאים – ב צח
קריאה
מצינו
בלשון הכתוב 'קריאה' במשמעות הכרזה או תפילה – א קצב
לשון
'קריאה' הוא לשון כבוד, שמלאכי השרת משתמשין בו – ב שצ
קריאת
התורה
גם
בזמן רבנו נהגו ששליח הציבור קורא כל הקריאה – ג תיג
קרי
וכתיב
דרשת
קרי וכתיב – ב קצח
קשת
נקרא
'קשת' על שהאדם מקשה ומותח היתר שבו – א
קכא
מהותה
של הקשת – א קכב
ג'
ארונות שעשה בצלאל כנגד ג' מראות שבכיסא הכבוד, וג' מראות בקשת. ולכן נכתבה ג'
פעמים 'קשת' בפרשת הברית של נח– ב
ערב