אות ת'

תאווה

האכילה

מעץ הדעת גרמה לאדם שימשך אחר התאוות – א

סט, עו

מיד

שיוצא האדם מרחם אימו נמשך אחר התאוות – א

קיז

הנמשך

אחר התאוות נטרד מהעולם הזה ומהעולם הבא – א

קכג

מצוות

המילה מחלישה כח התאווה, וגורעת הנאת התשמיש – א קסא

יש

להתרחק מהתאוות הגופניות כדי לזכות לחיים הנצחיים, והעושים תאוותיהם עיקר יענשו

ויושפלו – א ר, שעא

רבינו

הקדוש לא נהנה מהעולם הזה כי אם במוכרחות ביותר – א רכב

עשיו

היה רודף אחר תאוות העולם – א

רכג

בקשת

יצחק מעשיו מטעמים היתה כדי שתהיה נפשו שמחה, ובהתחזק כוחות הגוף יתעוררו כוחות

הנפש ותחול עליו רוח הקודש – א רלג

כל

התאוות שהעונג ממנו זמני, המיעוט יפה, והרבות ממנו הפסד הגוף – א רפה, שמא

א.

התאווה חזקה בטבע האדם, והיא קודמת לשכלו

ב.

התאווה מחוברת מכוחות הטבע והיסודות, והמסייעים לה הם המאכלים ושאר התאוות הגשמיות

ג.

נצטווינו במצוות המאכלים האסורים, העריות, התפילה, התענית, הצדקה והחסד, להחליש כח

התאווה

ד.

הנמשך אחר תאוותיו נקרא 'כסיל', והממעט אף בהכרחי נקרא 'קדוש', ואילו הממלא נפשו

בתאוות מן המותר נקרא 'נבל ברשות התורה' – ב

תסה, תקכ

א.

בטרם חטא האדם הראשון היה כמלאך ה', וכיון שנמשך אחר תאוותיו נתפשט מהשכל ונתלבש

בחומר וגורש מהגן, וניתן לו העשב למאכלו כבהמה

ב.

המשך אחר התאוות הוא על ארבע חלקים: במחשבה, בדיבור, במאכל ובגוף – ב תקיט-כ

הנמשכים

אחר התאווה, מתאוננים שלא השיגו תאוותם, והם מגנים העניינים השכליים, וסוף שיצאו

התאוות מאפם – ג סז

מצינו

שדוד שיבח עצמו על שכל תאוותיו היו לשם שמיים – ג שעו

המשביע

עצמו בתאוותיו יותר ירעב להן – ג

תלב

תגין

התגין

בכל מקום הם רמז להשגה והתבוננות – ב

שנג

תוכחה

א.

כל התורה תלויה בתוכחה, והמקבל תוכחה היא מידה עליונה כוללת כל הטובות, והיא סיבה

לקיום התורה

ב.

נצטווינו להוכיח את החכמים הפתאים והנערים, ואין להוכיח את הלצים הכסילים והרשעים

- ב ה-ו

דברי

התוכחת הקשין מביאין את האדם להצלחת הנפש – ג רמא

דרך

הצדיקים להוכיח סמוך למיתתן – ג

רמד

החיים

דבקים עם התוכחה – ג תכח

תורה

כוללת

כל החכמות – א ח, ב תמא, תעז

התורה

נקייה מכל סיג – א ט

אילו

נכתבה כסדרה יכול היה האדם להחיות מתים – א

י

דברה

תורה כלשון בני אדם, ולכן בנכבדי ארץ נזכר היחיד בלשון רבים – א מד דברה תורה כלשון בני אדם, ולכן ייחס הכתוב

ביטויים גשמים לבורא – א מו, ג קעה

דברה

תורה כלשון בני אדם, ולכן יש הרבה מילים כפולות בכתוב – א עא

עיקר

בריאתו של האדם להיות עוסק בדברי תורה – א

פג

כל

התורה כולה רמזים והערות – א

צח, ג יח

דרכיה

דרכי נועם – א קט, קיא

המוסיף

או גורע נקודה בתורה מחריב עולם – א

קסח

אין

מוקדם ומאוחר בתורה – א קצא, ב רה, שכח

התורה

כולה שמותיו של ה' - א רז

התורה

מואסת במותרות – א רנב

עסק

התורה צריך מנוחת הגוף ויגיעת הנפש – א

שפז

התורה

חסה על ממון ישראל – ב צ

מעלת

המסייעים ללימודה – ב ער

התורה

אינה ירושה לאדם, לעומת המלוכה והכהונה – ב

רעג-ד

הזהב

בחושן היה בסיס לאבנים היקרות, והם היו בסיס לאותיות, להורות שאותיות התורה עיקר,

שבהם נברא העולם – ב שב

נפשו

של העוסק בתורה זוכה לחזור לשרשה – ב

שכז

פרשת

העגל היתה קודם 'כי תשא', ואין מוקדם ומאוחר בתורה – ב שכח

לדברי

תורה יש משמעות כפולה, נגלה ונסתר – ב

שלד

כל

העוסק בתורה פרנסתו מן התורה – ב

שמט

לימוד

התורה גדול מהקרבת קרבנות – ב תלד

מעלת

תורת משה לעומת הנביאים והכתובים – ב

תלז

תרופה

ללשון הרע – ב תפב

התורה

דרכיה דרכי נועם – ב תסב, תפה, ג קיא, שעט, שפג

התורה

והמצוות מחזקות כח השכל מחלישות התאווה – ב

תסה

כל

מה שהעניין יותר נעלם ויותר פנימי, הזכירו הכתוב בדרך קצרה ובמילים מועטות – ב שסח, תקנ, ג תעא

התורה

מתקיימת בענווים, ואי קיומה הוא חילול ה' -

ב תקסב

אם

יהיה האדם צדיק, ואינו עוסק בתורה, אינו כלום – ב תקפו

כאשר

חוזרת התורה וכותבת פרט במצווה, משמע שהוא מעכב – ג מה

אין

ישראל מתקיימין אלא בשביל התורה – ג

מח

אין

להתעסק בשאר חכמות אלא בעיקר שהיא תורתנו – ג תמא

כפל

הלשון בכתוב לחזק העניין – ג

ס

נצטוינו

שלא לנקוד ספר תורה, ובלתי ניקוד יוכל האדם להבין בה כמה עניינים – ג סב

בביאור

י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם – ג

עו

ענייני

התורה יתקרבו תמיד לענייני הטבע, ולכן באו מצוות רבות בתורה בחשבון שבעה – ג קסט

דיבר

הכתוב בהווה – ג קצו, רכא, שפט, שצב

על

האדם להקדים חכמת התורה לשאר החכמות – ג

רכט

הטעם

לסדר חמישה חומשי התורה – ג

רמב

מצינו

דרשת חכמים ז"ל בלשון הכתוב, שלא כמו שנמצא בספרים שלנו – ג רמו

יתרון

ישראל על האומות הוא משום התורה שקיבלו ישראל בסיני – ג רסב

דרך

הכתוב לדבר בלשון רבים ולחזור ללשון יחיד – ג רסו, ג

שא

יש

ללמוד תורה בקול כשם שניתנה בקול – ג

רפא

ספר

תורה אינו מנוקד, כדי שתתפרש התורה לכמה פנים – ג רפז

התורה

היא רפואה ותועלת לכל האיברים – ג

רצא

אין

תורה כתורת א"י – ג צרח

בכל

ה'אתין' שבתורה יש סודות נשגבים – ג

שי

דרך

התורה בדברים החמורין להזכירן פעמים רבות- ג

שכה

דרך

הכתוב להזכיר המצוות פעם בלשון יחיד ופעם בלשון רבים – ג שמג

לא

התירה התורה אשת יפת תואר ואכילת הפועל בכרם בעה"ב, אלא כנגד היצה"ר – ג שעח, שצח

בזכות

התורה זוכין ישראל לארץ ישראל – ג

תכא, תעח

אין

להתעסק בשאר החכמות אלא בעיקר שהיא תורתנו – ג תמא

על

האדם ללכת למרחוק לשמוע דברי תורה – ג

תמז

כל

המתעסק בחכמתה לא יחסר כל בה – ג

תעד

נכפלה

השי"ן בשם יששכר להורות על שני חלקי השכר, אחד לעוסק בתורה, ואחד למחזיק בה –

ג תפח

מצינו

הרבה לשונות בתורה שהם תרגום – ג

תצא

בכל

החסרות ויתרות בתורה, יש טעם נפלא – ג

תצז

תושב"כ

לשון

'דיבור' הנזכר בכתוב פנימי יותר מאמירה, כי הדיבור הוא התורה שבכתב – ב צח

המילה

'וידבר' כנגד התורה שבכתב, כדבורה הכוללת מתיקות ועקיצה כנגד מידות הרחמים והדין –

ב צט, שפו

תושב"ע

מעלת

התושב"ע כמעלת התושב"כ – א

קעו

לשון

'אמירה' כנגד התושב"ע, מלשון 'אמרא', כלומר שפת המעיל שעוטים אותו על שמאלו,

כנגד מידת הדין – ב צח- ט, שפו

התורה

שבעל פה נאצלת מהתורה שבכתב – ב

צט קסט

תחיית

המתים

רמז

בכתוב לעולם התחייה – א פא, צב, ג תס, תסח

לאחר

התחייה גוף בני האדם יהיה זך – א

פה

רק

ישראל יזכו לתחיית המתים – א

קז, ג שפד, תצד

כשם

שהבריאה החלה מירושלים, כך תחיית המתים תחל מירושלים – א רנ

תחיית

המתים מפורש בדברי חנה – ב

קלה

יש

תקומה לעדת קורח בתחיית המתים – ג קכג

המנהג

לרחוץ ידיים שבאים מן המת, וכן תלישת העשבים, רמז לתחיית המתים – ג קלט

האם

יתכן להעלות נשמה באוב, בביאור דיעות רבותינו – ג שסב

א.

במצוות השבת אבידה רמז לתחיית המתים, שה' משיב אבידה לבעליו

ב.

בבירור איזה גוף יקום בתחייה, הראשון, האחרון, או שתתחלק הנשמה לגופות, או שיתגבל

עפרם אל הנשמה – ג שפד, תצד

תחיית

המתים עתיד להיות סמוך לזמן הגאולה מניין רא"ה שנים – ג תמג

האם

יש מיתה אחר התחייה, בביאור מחלוקת רבותינו – ג תמד

עתידה

תורה להשתכח חוץ מפורים בזמן ביטול היצר הרע, שהוא זמן התחייה – ג תנד

בביאור

הטעם מדוע לא נזכר תחיית המתים בתורה בפירוש – ג תעא

הגלגול

נקרא אצל חז"ל תחיית המתים – ג

תפ

תכלת

צבע

מדם החילזון המצוי בים כנרת – ג

נג

תלמוד

בתלמוד

יש שתי לשונות, ארמית ולשון הקודש כדרך

התורה שנתנה בסיני – ג תצא

תלמיד

חכם

כל

המריב עם ת"ח כאילו מריב עם השכינה – ב

קמו

מזון

ת"ח שבכל דור ודור מסור להשי"ת – ב קנא

כשם

שארון הברית היה זהב מבית ומחוץ, כך ראוי לתלמיד חכם שיהיה תוכו כברו – ב רעג

תמים

תמים

נקרא מי שתוכו כברו, ומי שפיו וליבו שווים – א קנט

תמר

בתמרים

יש שבעים מינים – ב קמ

תנופה

נתייחדו

חזה ושוק לתנופה, שהם סיבת התנועה באדם ובחי, להודות לה' המעמיד עולם בכח תנועת

הגלגלים – ב תלב

תענית

התענית

כקרבן שנתמעט חלבו ודמו של האדם, והטעם שיש לקבל התענית מבעוד יום – א לה

תפילה

לשון

'תפילה' שייכת במידת הרחמים, ולשון 'תחינה' למידת הדין – א קלט

לא

נתעקרו האימהות אלא כדי שיתפללו על הדבר – א

רכ

בכח

התפילה מהפכין ישראל מידת הדין למידת הרחמים – א רנג

ראוי

שיתבונן האדם בתפילתו בפחיתות עצמו וחסדי ה' עליו – א רפ

שם

ה' המועיל לתפילה – א שיג

הטעם

שתקנו לומר 'יעלה ויבוא' הוא שהשכינה השרויה עם ישראל בגלותם צריכה עלייה מהגלות -

א שכד

כיון

שאין קדושה פחות ממניין, התפללו עשרת השבטים על יוסף – א שלט

לעולם

יקדים אדם תפילה לצרה – א שמג

התפילה

מגינה על האדם כחרב – א שעז

הפס'

"לישועתך קיויתי ה'" מועיל בדרך כנגד השונאים - א

שפט

אין

תפילתו של אדם שלמה, כאותה שהוא מתפלל מתוך צרה ודוחק, שהיא מקובלת יותר – ב כ

עניין

התפילה מפורש בדברי חנה – ב

קלה

התפילה

נשמעת יותר בשעת עשיית המצווה, ולכן ראוי שהאשה תתפלל בשעת הדלקת הנר של שבת – ב קסח

היתום

והאלמנה חלושי כח, ואין להם עוזרים, ולכן תפילתם נשמעת יותר מכל אדם – ב רלג

המתפלל

ולא כוון ליבו, אלא מהרהר בהבלי הזמן ועסקיו, הרי זה חוטא – ב רס

מנהג

ישראל כאשר משלימין תפילתן, שנמשכים לאחוריהם שלוש פסיעות, כדרך שנהג משה בסיני – ב שלד

דרך

המתפללים ב'אנא', להזכיר השם – ב

שלז

מתוך

י"ג מידות הרחמים למדנו סדרי תפילה – ב

שנ

התפילה

בעת הקטרת הקטורת מקובלת יותר – ב

תמח

הטעם

שיחתוך המתפלל בשפתיו כדי שתעלה התפילה מצויירת ברוח – ג עד

התחינה

היא עיקר התפילה, וכל המבקש בתחינה נענה – ג

רנד

מעלת

המכוון בתפילה – ג רעה

כח

התפילה גדול אפילו לשנות הטבע, להנצל מסכנה, ולבטל הנגזר – ג שיד

התפילה

למעלה מן הנבואה, והטעם לסדר ח"י ברכות בתפילה שקבעו אנשי כנה"ג – ג שטו

המתפלל

ממשיך הכח העליון – ג תטו

בג'

דברים מצינו שצריך תפילה לבטל הנגזר במזל והם החיים, הבנים, והמזונות- ג תנ

תפילין

א.

צריך אדם לבדוק התפילין אחר שנים עשר חודש, שנאמר מימים ימימה

ב.

מקדימין תפילין של יד הנקרא 'אות', לשל ראש הנקרא 'זכרון', שהאות סיבת הזכרון – ב קב-ג

רמזים

בדרך הקבלה במצוות התפילין – ב

קג-ה, ג תכד

תרומה

התרומה

הנקראת 'ראשית', תרמוז לחכמה הכוללת הבינה בחמישים שערים, ולכן התרומה אחת מחמישים

ג תיח

תרנגול

לא

הכשירה תורה תרנגולים למזבח מפני שהם בעלי זימה – ב תד, ג

קעו

תשובה

ראוי

לחוטא בשובו בתשובה לשוב עם אותו דבר שנטה אחריו – ב תי

רשע

חשוב כמת, וכיון ששב בתשובה הרי הוא חי – ב

תקט

כשם

שאין החולי מתרפא אלא בהפכו, כך התשובה, שאם חילל ה', עליו לקדש ה' – ב תקמו

מדרכי

התשובה שיסגף גופו כפי חטאו – ב

תקנד

לפי

גודל התשובה תתקרב הגאולה – ב

תקע

מצינו

שה' מונע דרך התשובה מרשעים גמורים – ג

רנב

עיקר

התשובה היא לקיים התורה – ג

תמ

תשמיש

אין

עניין ההולדה מפעולת השכל, אלא מפעולת הנפש המתאווה – א מא

הטעם

שעונת ת"ח בשבת – א מז

יש

לכוון המעשה לשם ה', ותהיה ההולדה הכנה לקבל הנפש השכלית – א מט

לאחר

אכילה מעץ הדעת נתחדש באדם תאוות המשגל – א

עז

התשמיש

נקרא 'ידיעה', לפי שהזרע בא מהמח, וסיבת תאוות התשמיש היא עץ הדעת – א פח

התשמיש

מתחלק, לדעת הראב"ד, לחמישה חלקים – ב

תקט

תשע

א.

חשבון תשעה תכלית האחדים, ואין השגה למעלה מתשעה על כן באו מספר הקרבנות תשעה

ב.

המילה 'מקום' נאמרה ביחס לאבות תשע פעמים – ב תלד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>