עם הארץ

       א.    כלל התושבים

       ב.     דלת העם

        ג.     אנשי המעלה

       ד.     הדיוטות

הצירוף 'עם הארץ' במשמעות כלל התושבים והאזרחים מופיע בפסוק: "וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ" (בראשית כג, יב), ועוד רבים כיוצא בזה בלשון הכתוב.

לדברי המלבי"ם (שמות ד-ה), המילה 'עם הארץ' מציינת את דלת העם והפחותים שבהם, כגון: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם מִסִּבְלֹתָם" (שמות ה, ה). ואילו 'עם הארץ' במשמעות חשיבות וגדולה מצינו בפסוק: "עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן" (ויקרא כ, ב), ופירש רש"י בדרך הדרש (ע"פ תו"כ י, ד): "עַם הָאָרֶץ – עם שבגינו נבראת הארץ. דבר אחר, עם שעתידין לירש את הארץ ע"י מצות הללו".

ויש אפילו במשמעות של סנהדרין ושופטי העם, כגון: "וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן הָאִישׁ הַהוּא בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ לְבִלְתִּי הָמִית אֹתוֹ" (ויקרא כ, ד), כפירוש רש"י: "וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ – אם העלימו בדבר אחד, סוף שיעלימו בדברים הרבה. אם העלימו סנהדרי קטנה, סוף שיעלימו סנהדרי גדולה".

ומשמעות רביעית בהשאלה בלשון חכמים: "אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד" (אבות ב, ה), כדרך שביאר הרמב"ם: "בור – הוא אשר אין לו לא חכמה ולא מידות, ועם ארץ – אין לו מעלה שכלית, ויש לו קצת מעלות מידות".

כלומר אדם פשוט, הדיוט, או אחד מהמון העם שאין בו תורה". או כפי שביאר הרב קוק זצ"ל: "מושג עם הארץ הוא אדם ישר הולך רק אחרי רגשות לבבו ולא התרומם ללכת כפי התעודה השכלית" (עין איה ברכות ט, רה).