ריע – רעוע

לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ
וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ (שמות כ, יג)

 

ריע – רעוע

       א.    חבר – התחברות

       ב.     שבור – התפרקות

 

'ריע' הוא חבר כידוע, כגון: "לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ" (שמות כ, יג). וכן: "אִישׁ רֵעִים לְהִתְרֹעֵעַ" (משלי יח, כד), ופירש מצודת ציון: "לְהִתְרֹעֵעַ – מלשון ריע וחבר". אפשר שמכך נגזר גם משמעות 'רועה', המחבר בין הצאן המפוזרות ומאחדן. וכן בפסוק: "ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" (במדבר כג, כא). ופירש רש"י: "וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ – לשון חבה ורעות כמו רֵעֶה דָוִד (שמו"ב טו, לז) אוהב דוד, וַיִּתְּנָהּ לְמֵרֵעֵהוּ (שופטים טו, ו)".

זאת בניגוד ל'רעוע' במשמעות שבור ורצוץ, וכל דבר הרעוע מתפרדים ומתפרקים חלקיו, כמו שנתבאר הפסוק בתלמוד: "אַרְזָה עֵרָה" (צפניה ב, יד) "אפילו בית המסובך בארזים מתרועע" (בבלי סוטה מח, א), ופירש רש"י: "מתרועע – לשון ערה כמו עָרוּ עָרוּ (תהלים קלז, ז)", ומקורו מלשון רע.

להלן מספר פסוקים לחיזוק דברינו: "אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה" (תהלים פט, טז); ופירש מצודת ציון: "תְרוּעָה – ענין התחברות וריעות וכן וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ". וכן: "תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם" (תהלים ב, ט). ופירש רד"ק: "תְּרֹעֵם- פֵּרוּשׁוֹ תְּשַׁבְּרֵם. וכן הֲיָרֹעַ בַּרְזֶל (ירמיהו טו, יב), יָרֹעַ כַּבִּירִים (איוב לד, כד)".

מסתבר שקיים קשר הדוק בין הפסוקים, על-אף שהוראתם הפוכה, שכן הפסוק הראשון עוסק בחיבור, ואילו הפסוק השני בשבירה וערעור. וכמו שכתב הריטב"א: "התרועה שאמרה תורה לשון כולל הוא לכל קול שהוא נשבר ומחובר מחלקים והוא מלשון תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל" (ר"ה לג, ב). ומובא גם בריקאנטי: "אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה, מלשון (בראשית ד, כה) וַיֵּדַע אָדָם, ר"ל לחבר כנסת ישראל בהקב"ה, כענין (תהלים לז, ג) שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה. ואם נפרש תרועה לשון חבור וריעות, יהיה הכוונה ליחד הכחות העליונים. אמנם יש מפרשים לשון תרועה מלשון (שם ב, ט) תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, רֹעָה הִתְרֹעֲעָה (ישעיהו כד, יט), והרמז למדת הדין" (ויקרא כג, כד).

כן מובא בזוהר: "אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה וגו' לא כתיב שמעי או תוקעי תרועה, אלא יוֹדְעֵי תְרוּעָה, בגין חכימין דדיירין באוירא דארעא קדישא אינון ידעי תרועה, רזא דתרועה כמה דכתיב תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, מאן עמא כישראל דידעין רזין עלאין דמאריהון למיעל קמיה ולאתקשרא ביה וכל אינון דידעי רזא דתרועה יתקרבון למיהך באור פניו דקודשא בריך הוא ודא אור קדמאה דגניז קודשא בריך הוא לצדיקייא ועל דא אצטריך למנדע לה" (זוהר פנחס רלא, ב).

דברי הזוהר והריקנאטי מבוררים לאור דברי הספר 'נתיבות שלום' לאדמו"ר מסלונים, רבי שלום נח ברזובסקי: "שהתרועה היא שבירת הקליפות והדינים… שהם יודעים שכל השבירה והמסכים הם רק בהסתר פנים ואחיזת עיניים, אך באמת באור פניך יהלכון, אין שום מחיצות מבדילות והארץ מאירה מכבודו… וזה עומק דברי הזוה"ק הנזכר. התרועה אמנם עניינה תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, היינו לשבר את כל המחיצות המפסיקות בין יהודי לאביו שבשמיים. ואשרי העם היודע סוד זה, אשרי היודעים איך להתקרב ולהתקשר עם הבורא יתברך" (מועדים – ר"ה מאמר חמישי).

כלומר הסרת הקליפות והמונעים הדמיוניים מעם ישראל להידבק בקב"ה מביאה בהכרח לגילוי האמת, לפיה הדבקות בו יתברך היא היא הראויה לטבע הישראלי.

פסוק נוסף שראוי לעיין בו: "כָּל רֹעַיִךְ תִּרְעֶה רוּחַ" (ירמיהו כב, כב), ופירש רד"ק: "כָּל רֹעַיִךְ תִּרְעֶה רוּחַ – כתרגומו של פרנסיך ר"ל מלכי אשור ומצרים שהיו להם כפרנסים וכרועים אותם, תרעה רוח תאכלם הרוח. כלומר, שישברו קל מהרה כאילו הרוח הדיחה אותם". אפשר שהנביא ירמיהו עושה שימוש בהפכים בפסוק אחד, כדרך לשון נופל על לשון. אותם רועי העם ומלכיו, ראויים היו לו ליכדו את העם ואיחדוהו, אך מאחר שקלקלו מעשיהם, ראוי שיתרועעו ויישברו מהרה".

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *