מטטרון בתפיסת הרמב"ן

הקדמה

 

הרש"ר, שמשון ב"ר רפאל הירש בפירושו לתורה, כאשר הגיע לפרש את הדו- שיח שבין משה לד' בעקבות חטא העגל, כתב את הדברים הבאים: "כל הבא לתרגם ולבאר את תוכן הפסוקים (שמות לג  י"ב- כ"ג), עליו לגשת אל הקודש באימה וברתת- יותר מאשר לכל פרשה אחרת מדברי אלוהים חיים. בפסוקים האלה מביאה אותנו התורה עד לגבול יכולת ההכרה האנושית על אודות מהות האל, ובהם היא רומזת אל מה שמעבר לגבול הזה, למען נדע כי לא נשיגו בכוח אותה מידת ההכרה, שניתנה לנו בחיי חלדנו. היאך לא נירא להחטיא את נקודת האמת  ואת קו הדרך הישרה  בבואנו לנסות ולהבין תוכן הדברים ולהביא אותו לידי בטוי הולם! משום כך ננסה להבין רק פשוטם של דברים על פי משמעותם והקשרם של המקראות".

ברוח דברים אלו, כל  דיון בדמותו , מעלתו, ותפקידו של מלאך מטטרון, מכבשונו של עולם הוא, וכל עיסוק בנושא דומה [1]לגמד בעל עיניים טרוטות, העומד למרגלות מגדל שראשו בשמיים, ומעריך את קומתו רק כדי פשיטת ידו הקטנה, ומתוך המגבלות של כלי התפיסה האנושית.

עיון במקרא מביא אותנו למסקנה שיש מלאך בעל תפקיד הסטורי מכריע, שנגלה לאבות וגואל את הבנים, ולא בכדי זוכה לתואר "המלאך הגואל".

בחיבור זה, ננסה בעזרתו של הרמב"ן, להכנס אל הקודש פנימה,לסקור את דמותו של המלאך מטטרון , ואת המקראות שמתוכן דמותו באה לידי בטוי.

השם מטטרון

תחילה נברר כיצד נכתב  שם זה.

במקורות רבים נכתב השם בתוספת י', מיטטרון, כך למשל: "[2]חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל, אמר: גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי, שמא חס ושלום שתי רשויות הן. אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא".

האם קיימת זהות בין מיטטרון למטטרון ?

בתקוני זוהר מוצג השם מיטטרון כבת זוגו של מטטרון: "[3] וכי ימכור איש את ביתו לאמה, איש דא קב"ה, בתו דא שכינתא, לאמה בת זוגיה דמטטרו"ן דאיהי מיטטרו"ן בתוספת יו"ד דשפחה בישא". במקום אחר בתקוני הזוהר מתגלה השם מיטטרון כשם שלם יותר מאשר מטטרון, והשם מטטרון אינו אלא נגזר מהשם מיטטרון: "[4] יען לא האמנתם בי להקדישני, ובגין דא אסתלק שכינתא מן הסלע דאיהי י' מן מיטטרו"ן ואשתאר מטטרו"ן יבשה".

ויש לברר מה מקור השם ומה משמעותו ?

[5]הר' ד"ר ח"י קאהוט קובע שמקורו של השם מיטטרון בשפה הפרסית, ואלה דבריו: "רבים וכן שלמים נתחבטו בגזירת זו המילה ואין אצלי ספק כי נולד השם הזה על ברכי דמיוני הפרסיים שהרבו לספר מראש המלאכים שלהם שנקרא Mithra… וכבר אמרו [6]בירושלמי, שמות המלאכים עלו בידן מבבל".

מעניין לציין שאיזכור השם מיטטרו"ן  בצירוף מרכאות נזכר רק בספרות הזוהר, וגם שם לא בכל האיזכורים , וכן בסדור התפילה לרוקח[7]. אפשר שהטעם לכך נמצא בדברי [8]רש"י וברוקח: " שד"י בגימטריא מיטטרו"ן".כלומר, הואיל שבשם עצמו מוצפנת גימטריא של שם קודש, דרכם של חכמים היה להוסיף לו מרכאות.

מכל מקום, בכל האיזכורים של השם מטטרון [9]בדברי הרמב"ן הנמצא לפנינו, נזכר השם בלא תוספת יו"ד , ובלא מרכאות.

בפירושו למשלי[10] מבאר הרלב"ג שמשמעות השם מטטרון הוא "[11]אם" בלשון רומי, וכיחס האם לעומת האב , שהיא פסיבית ומקבלת מהאב השפעה, ואילו ד' עצמו אקטיבי ופועל השליחות.

לעומתו, [12]הערוך, מבאר שמטטרון הוא מורה דרך. בעקבות הערוך הלך גם הרמב"ן , שכתב:[13]" ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים – ולא על ידי השליח השלוח מאתו יתברך לכל המעשים הנעשים בארץ, והוא המלאך הגדול שנקרא בעבור כן מטטרון. כי פירוש המלה מורה הדרך, כמו שאמר בספרי (האזינו שלח) אצבעו של הקב"ה נעשה מטטרון למשה והראהו כל ארץ ישראל[14]".

הרמב"ן מבסס את פירושו על דברי המדרש שהובאו [15]בערוך, וכתב: "ובילמדנו וישמע בלק כי בא בלעם (במדבר כב לו), ששלח מטטרון לפניו, ועוד שם ראה החילותי תת לפניך (דברים ב לא), אי אכפת לך אני מטטרון שלך. ואל תתמה שהרי אני עתיד לעשות מטטור לפני אדם ערל, לפני כורש, שנאמר אני לפניך אלך (ישעיה מה ב), לפני אשה אני עתיד לקדם, לפני דבורה וברק, שנאמר הלא ה' יצא לפניך (שופטים ד יד). וכן במקומות רבים".

כסיוע לפרשנותו,מביא הרמב"ן את חוות דעתם של הבקיאים בלשון יון:" וכן שמעתי כי שליח בלשון יון "מטטר". ודרשו אני ה', אני הוא ולא אחר, שהוא אחד ואין אלהים עמו למחות על ידו, וזהו ענין המדרש הזה".

כמובן שאין זה מן הנמנע שמקור השם מטטרון יונק מלשון הקודש, משם עבר ללשון יון, ובעקבות עליית האימפריה הרומית על הבמה ההיסטורית, התגלגלה המילה לרומי.

מאידך, אין לשלול אפשרות שמקור המילה בתרבות היוונית, וכדרכם של מילים יווניות רבות, מצאה גם מילה זו את דרכה לתוך ספרות חז"ל[16].

הערוך עצמו הביא פירוש נוסף  שהרמב"ן לא הזכירו, והוא במשמעות שמירה, כפי שמתרגם הפס': "[17]וישמר משמרתי", "ונטר מטרת מימרי".

 [18]פירוש זה הולם את הכתוב:"[19]הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי",היינו שדמות המלאך המיוצגת כאן היא של מטטרון, כדברי הרמב"ן כדלקמן, וחלק מהותי מתפקידו הוא שמירה להולכים בדרך.

מטטרון במקרא

 

דרכו של הרמב"ן, בכל מקום אשר הזכיר את השם מטטרון בפרשנותו, נוטה הוא מדרך הפשט לדרך הנסתר, ולכן גם במקומות אלו משתמש הרמב"ן בביטויים האופייניים לפרשנות על דרך הסוד, כמו: "[20]ועל דעתי ירמוז הכתוב", "[21]ועל דרך האמת", או באופן מפורש יותר, כגון: "[22]וכבר הזכרתי כוונתם בשם הזה, וכל דבריהם אמת, אלא שדברו בהגדה ההיא כמסתיר פנים", וכן: "[23]וכל העניין בביאור למשכילים בו במתן תורה".

נעיין עתה במקור הראשון שהזכיר הרמב"ן את שמו של מטטרון, וננסה בעזרתו לעמוד על הפונקציות שעל מטטרון למלא.

"[24]אעשה שפטים אני ה' – אני בעצמי ולא על ידי השליח. זה לשון רש"י. ומדרש חכמים אינו כן, אלא ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך. והכיתי כל בכור, אני ולא שרף. ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, אני ולא השליח. אני ה', אני הוא ולא אחר. ופירושו, כי בעבור שהפרשה דבר משה עם ישראל, היה ראוי שיאמר "ועבר ה' בארץ מצרים, והכה כל בכור", ולכך ידרשו כי ועברתי אני בעצמי, לא על ידי מלאך שלוח מאתו במגפות, כענין בדוד (ש"ב כד טז) ובסנחריב (מ"ב יט לה).

והכיתי כל בכור, אני ולא שרף, לומר כי גם המכה תהיה על יד הקב"ה, לא כמלך שיעשה נקמה בשונאיו לפניו על ידי ספקלטורים שלו שהם השרפים שמהם תצא אש שורפת באויביו, כענין אליהו בשרי החמשים.

ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים – ולא על ידי השליח השלוח מאתו יתברך לכל המעשים הנעשים בארץ, והוא המלאך הגדול שנקרא בעבור כן מטטרון. כי פירוש המלה מורה הדרך, כמו שאמר בספרי (האזינו שלח) אצבעו של הקב"ה נעשה מטטרון למשה והראהו כל ארץ ישראל".

לעומת רש"י ששולל אפשרות של הצלה ע"י שליח, כפי שלמד כן מתוך המילים: "אני ד'", סבור הרמב"ן שיש להגיע למסקנה זו מתוך הפס' במלואו: "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם  בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְדֹוָד".

בדברי הרמב"ן נראית בעליל הדרגה ביו ישויות רוחניות שונות: מלאך, שרף, שליח, ואלוה אחר, שכל אחת בעלת פונקציה תיאורטית או מעשית שונה. אך אין ברשותם או  אפילו בכוחם לפעול בתוככי מצרים, ולגאול את ישראל בהוצאת גוי מקרב גוי.

אולם, מהי הסיבה, לדעת הרמב"ן, להתערבות הישירה של בורא עולם, ולא באמצעות המלאך הגואל, והלא תשועת ישראל על ים סוף נעשתה על ידו ?

אלא שכתב  הרמב"ן בפירושו לשירת הים:"[25]ועל דרך האמת, בעבור כי ישועת הים כולה היתה על יד מלאך האלהים, הוא שכתוב עליו כי שמי בקרבו (להלן כג כא), וכמו שאמר וירא ישראל את היד הגדולה (לעיל יד לא), כי "היד" ירמוז למדת הדין אשר היא היד הגדולה והנוקמת, והיא המקרעת הים, כמו שפירש הנביא עורי עורי לבשי עוז (ישעיה נא ט), הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה (שם י)".

כלומר, המאפיין הבולט של אותו מלאך הוא מידת הדין. ובעת שמידת הדין מתוחה, אין מבחין בין צדיק לרשע. וכן פירש רבינו בחיי את דברי הרמב"ן: "[26]ובאור דבריו, כי אילו היתה מכת בכורות ע"י שלוחיו ומשרתיו הגדולים, תהיה המכה במידת הדין מתוחה אפילו בישראל מפני שלא היו ראויים להצלה, ועל כן היה הדין ע"י הקב"ה בעצמו וכבודו, והיא השכינה שהיא כלולה במידת הדין ובמידת הרחמים כדי שינצלו ישראל".

הרמב"ן כותב ע"פ המדרש ששמו של המלאך הוא [27]מיכאל, וכינויו: [28]המלאך הגואל, והעיר אבוסאולה שמלאך זה אינו כבוד נברא, כדעת כל המפרשים, אבל הוא [29]המלאך הגואל, ואותו מלאך שגאל את האבות, [30]והעונה להם בעת צרתם יגאל גם את הבנים.

מצאנו שמלאך זה נגלה לאברהם:"[31]וכן אתה מוצא באברהם כשבירך את יצחק אמר הוא ישלח מלאכו לפניך (בראשית כד ז)".

נגלה ליעקב, כדברי הרמב"ן:"[32]ועל דרך האמת יאמר המלאך הזה אנכי האל בית אל, וכן ויקרא למקום אל בית אל (להלן לה ז), כמו שאמר ציון קדוש ישראל (ישעיה ס יד). ויונתן בן עוזיאל אמר (שם ו ג) קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה, והוא המלאך הגואל". ובאחרית ימיו בברכת יעקב למנשה ואפרים , מזכיר יעקב את ההצלה שזכה לה בזכות המלאך הגואל, כדברי הרמב"ן:  "[33] והמלאך הגואל הוא העונה אותו בעת צרתו, ושאמר לו אנכי האל בית אל", ונושא תפילה שגם נכדיו יזכו לברכתו: "יברך את הנערים".

 והוא גם שנגלה למשה במעמד הסנה, כדברי הרמב"ן:"[34]ועל דרך האמת, המלאך הזה הוא המלאך הגואל, שנאמר כי שמי בקרבו (להלן כג א), הוא שאמר ליעקב אנכי האל בית אל (בראשית לא יג), ובו נאמר ויקרא אליו אלהים, אבל יקרא במדה ההיא מלאך בהנהגת העולם, וכן כתיב ויוציאנו ה' ממצרים (דברים כו ח). וכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (במדבר כ טז), ונאמר ומלאך פניו הושיעם (ישעיה סג ט), כלומר מלאך שהוא פניו, כדכתיב פני ילכו והניחותי לך (להלן לג יד). והוא שנאמר בו ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא (מלאכי ג א)".

הצד השווה שבכל המקרים, שהמלאך נגלה בצמתים מרכזיים של ההיסטוריה היהודית, בהם נתגלה לאבות האומה את העתיד לקרות לבניהם.

מקורות אלו מציבים לפנינו סתירה לכאורה, בין הנאמר לעיל, שאת הגאולה ממצרים עשה ד' בעצמו ולא ע"י שליח אחר, לבין הנאמר כאן שהמלאך הזה הוא המלאך הגואל את האבות ואת הבנים.

אלא אפשר שכישרון ההבחנה בין טיפה של בכור לפשוט נתון רק ביד בורא עולם, כדברי הילקוט: "[35]אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור".

וייתכן שכאשר מדובר בגאולה קולקטיבית של ישראל, ובהתחשב במצב הירוד מבחינה מוסרית ורוחנית שהדרדרו אליה ישראל במצרים, לא ניתן היה לגאלם אלא בשיתוף הרחמים האלוקיים , שהם למעלה ממידת הדין שמנחה את דרכו של המלאך.

עיקר התייחסותו של הרמב"ן למטטרון נמצאת בפרשת משפטים, על הפס':"[36](כ) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי:

(כא) הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ:

(כב) כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ:(כג) כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲך ָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו".

ואזכיר כאן את תמצית דבריו:"[37]ועל דרך האמת, המלאך הזה שהובטחו בו בכאן הוא המלאך הגואל (בראשית מח טז) אשר השם הגדול בקרבו, כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה כו ד), והוא שאמר אנכי האל בית אל (בראשית לא יג), כי דרך המלך לשכון בביתו, ויקראנו הכתוב מלאך בעבור היות כל הנהגת העולם הזה במדה ההיא. ורבותינו אמרו (סנהדרין לח ב) כי הוא מטטרון, והוא שם למורה הדרך….ואמר ואיבתי את אויביך, שגם במדת הרחמים אהיה להם אויב, וצרתי את צורריך על ידו במדת הדין. ולכן פירש כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי וגו' והכנעני והכחדתיו, בהביאו אותך אליהם, להודיע כי הוא המכחיד אותם. והזכירם בלשון יחיד, כי כלם כאיש אחד יכחידם. והנה כאשר המלאך הזה שוכן בקרב ישראל לא יאמר הקב"ה לא אעלה בקרבך (להלן לג ג), כי שמו בקרבו, והוא בקרב ישראל, אבל כשחטאו בעגל רצה לסלק שכינתו מתוכם ושיהיה מלאך משלוחיו הולך לפניהם, ובקש משה רחמים וחזר ושיכן שכינתו בתוכם".

לדברי הרמב"ן, במלחמה בצוררי ישראל ואויביהם נשתתפו מידת הדין והרחמים, וכשם שענני כבוד ההולכים לפניהם במדבר לתור להם מנוחה והגנה, ענני מים ואש, כסמל של דין וחסד, כך גם המלאך שגואל את הבנים תוך הכחדת האויבים.

בדבריו משיב הרמב"ן על קושייה נסתרת בהבדל בין הנאמר בספר שמות בפרק כ"ג לבין הנאמר בפרק ל"ג. בפרק כ"ג כאשר מודיע ד' לישראל: "כי ילך מלאכי לפניך", הדבר לא גורם לזעזוע מיוחד, ואילו לאחר חטא העגל, בפרק ל"ג לאחר דברי ד':"[38]וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי", כאילו חרב עולמם של ישראל, ואף הכתוב עצמו מכנה את ההבטחה הזו "רע",

"[39] וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו", ומשה נזעק ואומר: "[40] וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה".

מהו ההבדל איפוא בין המלאך הראשון לשני ?

בטרם נשיב על שאלה ע"פ פרשנותו של הרמב"ן, נציין שגם ראשונים נוספים התחבטו בשאלה זו, ה"[41]בכור שור" למשל יישב את הסתירה בכך שהמלאך הראשון הוא למעשה נביא, והמלאך השני הוא מלאך ממש.

מדברי רש"י בפרק כ"ג: "[42]כאן נתבשרו שעתידין לחטוא, ושכינה אומרת להם (שמות לג ג) כי לא אעלה בקרבך", ניתן להסיק שבשני המקומות מדובר באותו מלאך, בתחילה ד' רק הזהיר, אך כאשר הגיע ד'  ליישם את אזהרתו, אזי התפלל משה לבטל את הגזירה.

לעומתם לדעת הרמב"ן, אין מדובר באותו מלאך שהובטח בתחילה, מלאך ש"שמי בקרבו", אלא זהו "מלאך משלוחיו", מלאך בדרגה אחרת, ועל זה ראוי להזדעק, "[43]כי המלאך הראשון רצוי למשה ולישראל". לפי זה מבקש משה למעשה שיחזרו ישראל להיות מונהגים שוב על ידו כבתחילה, ומוזהרים להשמר שוב מפניו, "[44]כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ".

אמנם, מועילה תפילתו של משה לדחות את הפורענות, וכל זמן שמשה חי הוא כממלא מקום המלאך. אולם, לאחר מות משה כאשר נגלה ליהושוע מלאך, היה הוא המלאך שהובטחו בו לאחר חטא העגל. יוצא איפוא, שהמיר ד' בהנהגת ישראל את [45]מיכאל בגבריאל.

הרמב"ן התייחס גם לקושי התחבירי שבפס' כג: " כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲך ָ אֶל                                                            הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו", הואיל והפסוק פותח באומות רבות ומסיים בלשון יחיד, ועל זה השיב הרמב"ן: "כי כולם כאיש אחד יכחידם".

לולי דמיסתפנא הוא אמינא שהמילה "והכחדתיו" מתייחסת למלאך עצמו, כלומר, תפקידו של הלאך לשמרם ולהובילם לארץ, אולם בזאת תם תפקידו, מאחר שלפי "התכנית המקורית" שלפני חטא העגל, אמור היה ד' בעצמו להנהיגם בארץ. ואף אם נאמר שאין המלאך אלא משה עצמו, [46]כדברי הרמב"ן [47]ורבינו בחיי ע"פ [48]התנחומא, הלא בעת כניסתם של ישראל לארץ, במות משה, נאמר:"[49] וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה", ובזה נתקיים בו "והכחדתיו", במובן של הסתר וההעלמה, כדוגמת:"[50]וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי".

דווקא במטטרון ששמו כשם רבו[51], יש חשש להמיר את האמונה באל אחד ולייחס חלילה אלהות לאותה ישות, ע"כ אמר הכתוב: "אל תמר בו", [52]אל תמירני בו.

 על מעלתו של מטטרון ניתן ללמוד גם מתוך המשך דברי הרמב"ן: "[53]וטעם עלה אל ה' – דרך הפשט יזכיר שם במקום הכנוי, כמו נשי למך (בראשית ד כג), ואת יפתח ואת שמואל (ש"א יב יא), וכן והאר פניך על מקדשך השמם למען ה' (דניאל ט יז). אבל בתלמוד (סנהדרין לח ב) שאלו עלה אלי מיבעי ליה, ולכן אמרו זה מטטרון ששמו כשם רבו, כלומר ואל משה אמר השם הנזכר בתחלת הענין, ויאמר ה' אל משה (לעיל כ כב), עלה אל מטטרון שנקרא בשמי ה'. והטעם, עלה אל מקום הכבוד אשר שם המלאך הגדול, והכונה כי משה יבא בתוך הענן אשר שם כבוד ה' ולא יבא אל השם המיוחד, כי לא יראני האדם וחי".

לאחר שמזכיר הרמב"ן את הפירוש הפשטני של הפסוק, כלומר דרך הכתוב לומר שם במקום כינוי, ולכן במקום לומר "עלה אלי", נאמר "עלה אל ד'", הנה כדרכו מביא הוא פירוש על דרך הסוד, ואין ד' הנזכר בפסוק כפשוטו אלא רומז הכתוב על מטטרון.

כלומר, אומר ד' למשה לעלות אל מטטרון שזהו בבחינת גילוי כבוד ד', "כי שמי בקרבו", אולם, אל ד' עצמו אשר אין תפיסה והשגה של בן אנוש משיגתו, לא יוכל משה לעלות.

סיכום

העולה מתוך האמור, שהמלאך מטטרון זכה לשמו זה הן מצד התפקיד שעליו למלא, והן מצד ששמו של ד' גנוז בו, ששמו כשם רבו.

אין דומה מלאך זה לשאר משרתי מרום, אלא הוא מלאך גדול, מלאך באיכות אחרת, המלאך הגואל בה' הידיעה. כמובן שקביעה זו עלולה להטעות את השומע, שיטען אם כן מה בינו לבין קונו, על זה הדגיש הכתוב לומר: "אל תמר בו".

מובן שאף שבחיבור זה התמקדנו בדברי הרמב"ן עה"ת, הנה רבו הפרשנים, ובמיוחד בספרות המדרש שדנו ועסקו במהותו ותפקידו של המלאך, ובכינויים שזכה להם, כדוגמת שר הפנים, השר הגדול, ועוד, וכל זאת קצרה היריעה מלהכיל.

החיבור הזה שנגע רק באפס קצהו של מהותו של המלאך ותפקידו בגאולתן של ישראל, דומה בעיניי כדברי הפסוק בספר שמואל א (פרק יד, כז): "וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל פִּיו וַתָּאֹרְנָה עֵינָיו"…

 

ביבליוגרפיה

 אור החיים עה"ת, ר' חיים בן עטר. ירושלים תשנ"ט.

 רבינו בחיי עה"ת, מהדורת הרב ח. ד. שעוועל. ירושלים תשמ"ב.

בכור שור עה"ת, מהדורת יהושפט נבו. ירושלים תשנ"ד.

הכוזרי, ר' יהודה הלוי מהדורת יהודה אבן שמואל. ת"א תשל"ג.

מדרש תנחומא ירושלים תשל"ב.

הערוך השלם, ר' נתן ב"ר יחיאל. מהדורת ח"י קאהוט. וינה תרפ"ו.

רמב"ן עה"ת, מהדורת הרב ח. ד. שעוועל. ירושלים תשמ"ו.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין, חגיגה, עבודה זרה. מהדורת שטיינזלץ. ירושלים תשנ"ז .

תנ"ך מקראות גדולות.


ראה הקדמת הרא"ה קוק לשיר השירים, בפירושו לסידור עולת ראיה.[1]

[2] תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד א. וכן בבבלי ע"ז דף ג עמוד ב, ועוד.

[3] תקוני  זוהר הקדמה דף טו עמוד א

[4] תקונא עשרין וחד ועשרין דף מד עמוד א

 ערוך השלם מהד' קאהוט ערך מיטטרון.[5]

 ר"ה פ"א דנ"ו סע"ד [6]

[7] סדור התפילה לרוקח [פב] יראו עינינו עמוד תסז.

[8] שמות כג כא.

[9] יש לציין שבחידושי הרמב"ן למסכת ב"ב קכא: נזכר השם מטט"רון בתוספת מרכאות. כמו כן, בערוך מהדורת קאהוט העיר המהדיר על גרסת הרמב"ן: "ונראה לי שצ"ל כגי' הערוך מטטרין בקבוץ. וכן במקום גי' הרמב"ן בציון מילמדנו דברים, אי איכפת לך אני מטטרון שלך צ"ל מטטור שלך, ורמב"ן גרס כן בעבור שהשוהו עם מלאך מטטרון".

[10] פרק א פסוק ג ד"ה שמע בני

[11] ויש לאשש דיעה זו ממה שכתב הערוך בערך מטרפלין :"אם של עיירות. אם בלע"ז מטר"י, פולין בלשון יוון עיר".

[12] בערך מטטר

[13] רמב"ן שמות פרק יב פסוק יב

[14] במהדורת קאהוט העיר המהדיר: "אבל בסיפרי האזינו פ' של"ח איתא לפנינו ר' אליעזר אומר באצבעו היה מראה מטטרון למשה והראהו את כל א"י",כלומר המלאך היה מראה באצבעו למשה.

 [15] בשינויים קלים.

[16] השווה לספר הכוזרי לריה"ל, מאמר שני פסקה סו- סח שטען: "שרשי כל החכמות וכלליהן הועתקו מאיתנו אל הכשדים בראשונה, ואחרי כן אל פרס ומדי, ואחרי כן אל יון, ואחרי כן אל רומא". ובהמשך דבריו כתב:" קרה אותה (ללשון העברית) מה שקרה את נושאיה, נחלשה בהחלשם ונדלדלה בעקב התמעטם. אולם מצד עצמה היא האצילה בלשונות, כידוע לנו מפי המסורת ולפי ההיקש ההגיוני".

[17] בראשית כו, ה.

 כך כתב ר' בחיי (שמות כג, כ) בהדיא.[18]

[19] שמות פרק כג כ

 שמות יב יב  [20]

 שם כג כ [21]

 שם כד א [22]

    שם [23]

[24] רמב"ן שמות פרק יב פסוק יב

[25] רמב"ן שמות פרק טו פסוק ב

[26] שמות יב יב.

[27] ראה למשל רמב"ן שמות פרק ג פסוק ב: ורבותינו אמרו בבראשית רבה (צז ד, ועי' שמו"ר ב ח) מלאך זה מיכאל.

[28] ע"פ בראשית מו א.

[29] ראה גם אור החיים שמות כג כ, שכתב: "מלאך זה הוא המלאך הגואל את האבות לא משרת ממשרתיו, אלא מלאך גדול כידוע למשכילים, כי אין אנו מכירים מלאך אמצעי אלא הוא יתברך ושכינת עוזו", וכו' עיי"ש.

[30]  ראה רמב"ן בראשית פרק מח פסוק טו

[31] רמב"ן שמות פרק כג פסוק כ

[32] רמב"ן בראשית פרק לא פסוק יג

[33]  רמב"ן בראשית פרק מח פסוק טו

[34] רמב"ן שמות פרק ג פסוק ב

[35] ילקוט שמעוני תורה פרשת שמיני רמז תקמו

[36] שמות פרק כג

[37] רמב"ן שמות פרק כג פסוק כ

[38] שמות פרק לג ב

[39]שם שם ד

[40] שמות פרק לג טו

[41] שמות כג כ

[42] רש"י שמות פרק כג  כ

[43] ראה רמב"ן שמות פרק לג פסוק יב

[44] ראה רבינו בחיי  שמות כג כ

[45] ראה רבינו שם שהאריך לבאר את דברי הרמב"ן.

[46] שמות כג כ

[47] שם

[48] משפטים יח.

[49] דברים פרק לד ו

[50] יהושע פרק ז פסוק יט

[51] ראה בבלי סנהדרין לח:

שם[52]

[53] רמב"ן שמות פרק כד פסוק א

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>