על השימוש במקורות באגרות חובבי ציון

הקדמה

 

באגרותיהם של ראשוני תנועת הציונות וחובבי ציון שנכתבו בעברית, משוקעים ומשובצים פסוקים רבים מתוך המקרא, ומטבעות לשון וניבים מלשונם של חכמים.

אפשר שבכך ביקשו פעילי הציונות להביע את רחשי ליבם, שבפעילותם זו קיימת, למעשה, רצון גלוי ונסתר ולהגשמת חזונם של הנביאים, ולחידוש ימיה של האומה הישראלית כקדם.

הדבר מוצא את ביטויו בין היתר בכתביהם של ראשוני הציוניים במרוקו, שבה היה [1]שילוב של המסורת היהודית עם השכלה ומודרנה. לפי תפיסת עולמם של אותם פעילים לא זו בלבד שאין סתירה או תחרות בין ההשכלה והמסורת , אלא אף ראו בשילוב שבין העולמות השלמה והפרייה הדדית.  זאת בניגוד לתופעת החילון בארצות אירופה שהתפתחה בד בבד עם התפתחות ההשכלה והפעילות הציונית.

שמותם של התנועות עצמם במרוקו, כגון "חיבת ציון" ו"שערי ציון", והשימוש הנרחב במקורות מסורתיים באגרות, יש בו משום חפץ ורצון לחדש את הישן ולקדש את החדש.

מעניין לציין שהשימוש בפסוקי התנ"ך מצוי יותר באגרותיהם של יוצאי ארצות המזרח. ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בעובדה שבארצות אלה מקובל היה ללמוד תורה שבעל פה עם תורה שבכתב, בעוד שבארצות אשכנז, בעקבות גורמים  הסטוריים, התמעט באופן יחסי לימוד התנ"ך, והלימוד הצטמצם ללמוד [2]התלמוד הבבלי ומפרשיו.

עובדה זו מלמדת מדוע בתשובות לאגרותיהם של ציוני מרוקו, משיבים נחום סוקולוב ודוד וולפסון ועוד , תוך ציטוט מתוך מקורות התורה שבעל פה, וכמעט ללא ציטוט מהמקרא.

מכתבים רבים כתבו חובבי ציון בארצות המזרח לאישים בולטים בהנהגה הציונית , אולם מהבולטים שבהם היה מאיר בר- ששת.

מכתביו של בר- ששת מאופיינים בציטוטים רבים מתוך המקרא, וכמעט שלא נמצא משפט שלם שלא שזור בו, במפורש או במרומז, איזכור של פסוק תנכ"י.

במאמר זה נעמוד על שתי איגרות, על אגרת של נחום סוקולוב לחברת "חיבת ציון", ועל אחת מאיגרותיו של בר- ששת שנכתבה בתאריך י"ז בתמוז תרס"ד לפי לוח השנה העברי.

תאריך זה, י"ז בתמוז, הוא כידוע יום צום ואבל על פריצת חומות ירושלים, ועל [3]אסונות- לאומיים נוספים שאירעו בו.

בעצומו של יום צום מוצא בר- ששת לנכון לשלוח אגרת נלהבת השזורה פניני חכמה.

כחייט אומן המתקין בגדי מלכות מבדים יקרי ערך, משתמש בר- ששת בפסוקי התנ"ך תוך בקיאות מפליגה, ויודע לחבר אותם אחת אל אחת מכל מרחבי התורה הנביאים והכתובים, ולעשותם מקשה אחת.

הפסוקים עצמם, למעלה מארבעים במספר, עוסקים בעניינים שונים, גלות וגאולה, קינה ותפילה, תשובה והודיה. רק מקור אחד לקוח מתוך עולמם של חכמי התורה שבעל פה, והוא ברכת "בורא נפשות", ברוך אתה…בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי ברוך חי העולמים".

אולם, לרבים מבין הפסוקים והניבים שנעשה בהם שימוש, אין קשר ישיר לתוכן האיגרת ולמגמתה, אלא רק כשימוש ספרותי מליצי גרידא. רק במקום שבו ניתן להבחין בזיקה ברורה בין המקור המסורתי לתוכנה של האיגרת אציין זאת.

במכתב זה יתאר בר- ששת את מצב יהודי מרוקו ואת החזון הציוני. הוא מחבר בין מעמדם המושפל של יהודי מרוקו לבין ההתעוררות של התודעה הלאומית. לדעתו, רק בפעילות ציונית- מדינית יצליח העם היהודי למצוא מקום מקלט ומנוחה, ומתוך כך גם לרומם את ערכו בעיני העמים.

לפי תפיסת עולמו של בר- ששת המשך הפעילות הציונית במרוקו והתמדת הסיוע לו, עשוי להשפיע גם על מעמדם ועתידם של קהילות נוספות בתפוצות.

את מכתבו מסיים בר- ששת במילים: "רק מציון ישועת ישראל", לאמור, רק החזרה לציון והפעילות הציונית לישובה מחדש ע"י בית ישראל, היא התשובה ההולמת ביותר לחורבן הגלות ולחיזוק מעמדם של ישראל.


אגרת מאיר בר-ששת ראש ארגון "אהבת ציון"

 נעים לי להשמיע ברחוב "היהודי" כי גם על אדמת מרוקו, ארץ אשר עוד בל תוכל להתפאר בהשכלתה והתקדמותה…ארץ אשר כל יחס לאומי לא נראה בה,  [4]מוסדים צבוריים לטובת הכלל בה לא נודעו. גם עליה הגיה [5]נגה שביב הכוכב המאיר הזה, [6]וללב אחדים מאחינו מצא מסילות, ויעורר בקרבם החפץ להתנער ולהתעורר [7]מהתרדמה האיומה הנסובה עליהם משנות מאות, ולצאת בעקבות אחיהם אנשי לב הדואגים לאושר והצלחת עמם- [8]לעורר את האהבה לציון!

כי גם אחינו אלה יושבי הארץ הלזו הנרדפים [9]על  [!] צואר [10]מחמת המציק העשוקים והרצוצים, הנאנחים והנאנקים [11]מתגרת יד כל [12]מעול וחומץ, [13]הנתונים [14]למשיסה ובז, [15]להרג ואבדן, [16]וכל אוכליהם לא יאשמו משפט אדם לא [17]נתן למו, [18]וכרמשים זוחלי ארץ המה בעיני עם הארץ הפראים, וכן המה בעיניהם. אחינו אלה אשר חיי חופש לא ידעו, הכרת עצמם [19]נדחה קראו לה, בטול אישיותם- לעומת זולת גזעם- בולט מאוד בכל הליכותיהם… רגש הלאומיות בן בלי שם בעיניהם, [20]כי לא ידעו מה הוא, ורק תלאות ומצוקה, הגבלות ורדיפות מנת חלקם וגורלם מדור דור. גם אחינו אלה הנואשים מכל תקוה טבעית , כי נשגבה היא מבינתם… ורק [21]לקץ פלאות [22]עיניהם תצפינה. גם המה, כחד [23]בל יוכלו ברכה בהרעיון הציוני, וכי גם נחוץ ומוכרח היא [!] מאוד, למען תת לבית [24]ישראל שארית. כי רק בכוחו לעורר ולעודד את העם המט לנפול, ולמלא את לבו המלא יאוש נורא, [25]לפחת באפיו נשמת רוח חיים ולהשיבו לתחייה, לטעת בלבו ידיעת היהדות ואהבה נאמנה [26]לצור ממנו חוצב. לאחה את הקרעים [27]ולגדור הפרץ הנבעה בחומת האומה, לאחד את הלבבות [28]ולהשיב לב בנים אל אבות, ולקרב את הרחוקים [29]בזרוע [30]ולא יתפרדו !

גם המה ידעו והכירו היטב , כי רק בכח הציונות [!] המדינית, יציב לו העם הישראלי יד בתבל, למצוא לו מקום מנוחה ומקלט בטוח במשפט גלוי, ולא יהיה עוד [31]נע ונד [32]כצפור נודדת להשיג [33]משפט אדם וצדקה בארץ, [34]לרומם ערכו גם בעיני העמים, ולשות עליו הוד והדר כעם הארץ !

ובהכירם רוממות הוד ערך הרעיון הנעלה הזה, ובחפצם [35]לטעת אותו שורק [36]על האדמה הזאת, לבל יהיו אחינו יושביה, [37]נסוגים אחור מהמפעל האדיר והנשגב הזה אשר עליו תלוי [38]כל כבוד בית ישראל, ורק ממנו לפתרון השאלה המרה "שאלת היהודים" המנסרת ברומו של עולם- תוצאות, [39]נועצו לב יחדיו וייסדו פה אגודה ציונית אשר בשם "אהבת ציון" קראוה !

בראשית הוסד האגודה, אך [40]מצער היה מספר חבריה המיסדים, לא יותר על ט"ו, אמנם אין לך דבר העומד בפני החפץ, כי בהיות המיסדים נכבדים, נתונים להרעיון הזה בכל לבבם, וציון היא שאיפתם היותר עקרית, היותר חביבה והיותר יקרה, לא חשכו מכל יגיעה נפשם להפיצו ברבים, ומעט מרבים נתנו גם הם  ידם למו בחפץ לבב. וכאשר השכילו לכתוב להד"ר הרצל הי"ו ולהודיעו את אשר עשו, ובמענהו הודה לפעולתם הרצויה, והביע תקותו כי ה' יופיע על עצתם ומעשיהם יכונן, [41]ועוד ינוב חבלם בעבודת הכלל [42]לברוא נפשות רבות לציון- אשר רק היא [43]עזרה בצרות [44]ושם ינוחו יגיעי כוח מנרדפים בלי חשק- הוסיפו לעשות חיל ונספחו אליהם עוד, עד כי כיום תמנה האגודה מספר חבריה, [45]כארבעים איש !- כי"ר [=כן ירבו].

מובן הדבר כי המספר הזה באחת הערים הקטנות כעירנו, וביותר בארץ מרוקו אשר הרעיון הנכבד הזה, עודנו זר ומוזר בתכלית, לכל המון אחינו היושבים בה.- לבד אחדים, ממש היוצאים מהכלל- לא מצער הוא, ואולי גם למספר גדול יחשב !

אולם לדאבוננו, עלינו לבלי לכחד כי אחרי כל אלה, עוד הרעיון היקר הזה- במדינת מרוקו- מכווץ ומצומצם מאוד, כי עוד טרם ניסה להרחיב צעדיו ולהופיע בהוד יפעתו- עפ"י מובנו האמיתי- בעיר אחרת… וגם בעירנו זאת, עוד לא התרכז ולא התאזרח ולמרות ההשתדלות הנמרצה של אחדים מהמיסדים, עוד לא הצליח בידם לראותו בתור קנין נפש העם, ועוד גם אנשים מצוינים אשר לא למותר יהיו להאגודה עומדים מנגד ומביטים עליה בקר רוח כעל דבר שאין לו חפץ… או כאופן חמישי לעגלה, אשר רק כסף מחירו ישקל, [46]והועיל לא יועיל… אכן בכל זאת , בל יפול לבנו ולא נאמר לתקותנו נואש, עוד התקוה תשעשעתנו בשלל צבעיה הנחמדים, כי גם אחינו אלה,-  פה וביתר ערי ארצנו-  אשר טרם נגע דבר הציונות  [!] עד לבם, אם המה בל יאחרו עוד להבין ולהכיר חין ערכה, בל יוסיפו עוד [47]לעמוד מרחוק אבל להביט עליה כעל שאיפתם היותר מתוקה, היותר ערבה והיותר נעימה ! או יותר טוב, היותר מועילה, היותר נחוצה והיותר- מוכרחה !

הלב העברי הנטוע בקרבם בל יוסיף עוד לתת להם מנוחה, ולקול קורא היוצא ממעמקי לב גדולי ומנהיגי הציונות [!] אדירי העם בני ישראל יזדעזע יתרגש, ובחרדת קדש יאמר "לציון אני" !  גם בני "ישראל" אשר בו יכונו יזכירם כי אחים המה להעם הנבחר והאמלל… יציג לפניהם בשכר נאמן האסון הנורא אשר קרה לאחיהם נגועי הפרעות, בקישינב, הומל לימריך, טאזא, זאטאט, דמנאת ועוד ועוד …יזכירם [48]כי אחים לצרה הנמו לבית יעקב, נפש המה לעם ישראל, עברים המה, יהודים המה, [49]ואיש אשר אלה לו – [50]בל יואל לבטוח כי מצבו איתן, גם בהיותו בהערים הנאורות, וביותר בערי ארצנו… והטמון בחיק העתיד, [51]נעלם מעיני כל חי.

ומי יודע ?…הה ! מי יודע ! – ובכן אל נכון- כי בל יוסיפו עוד לסגת אחור מקחת חלק בהמפעל האדיר והנאור הזה הנוגע לכללות האומה הישראלית.

בערי מרוקו יתעוררו אנשי לב ליסד אגודות ציוניות, ובלב אחד ובדיעה אחת, שכם אחד לפתח ולשדד אדמת הציוניות בכל בית ישראל, כי רק [52]מציון- ישועת ישראל !

(היהודי, כרך 7, גליון 48, עמ' 5: "מכתבים ממרוקו"- השולח : מאיר בר ששת ס"ט מסאפי. לונדון, יום ה', יז תמוז תרס"ד- 30 ביוני 1904).

אגרת נחום סוקולוב לחברת "חיבת ציון".

 

לעומת איגרתו של מאיר בר- ששת העשירה בפסוקים, מתאפיינת איגרתו של סוקולוב במספר ציטוטים, מצומצם יחסית,  מתוך התלמוד והתורה שבעל פה.

קלן, ד' אדר א',  תת"מ.

לכבוד החברה הנכבדה "חיבת ציון" בעיר פאס, [53]שלום שלום !

את מכתבכם היקר קבלנו, אחרי אשר עשה את דרכו [54]קפנדריא, כלומר [55]דרך עקלתון, ללונדון אל מיסטר זנגויל, ומשם שלח לידינו.

תמוה הדבר בעינינו, שאין אתם יודעים את מקום המרכז הציוני איהו. המרכז הראשי של הציונות הוא זה עשר שנים בעיר הזאת.

 הננו מקבלים אתכם בידים פרושות כמו שאמרו חכמינו: [56]הבא לטהר מסייעים לו.

אחינו אתם ! ישמח לבנו מאוד לקבל ממכם דברים ברורים ע"ד החברה אשר יסדתם, מה מטרתה, מה אתם עושים, עם מי מאנשי ארץ אחרת באתם עד היום בדברים ?

לכתוב לכם במכתב את יסודי הציונות-  זהו דבר שאי אפשר  ! סלחו נא לנו, דמיונכם [57]כנכרי ההוא שבקש את הלל ללמדו כל התורה כולה על רגל אחת.

כהלל יכולים גם אנחנו להשיב לכם: יסוד הציונות הוא ההשתדלות להשיג בעד עם ישראל מקלט נכון ובטוח בארץ ישראל. כל המחזיק בעיקר זה הוא ציוני. זוהי כל תורת הציונים, [58]ואידך פירושא.

כל ציוני חייב לשלם שקל בכל שנה לאוצר הציונים. השקל הוא בערכת 1 שילינג בכסף אנגליה. מאתים שוקלים כאלה רשאים לבחור ציר אל הקונגרס הציוני המתאסף אחת לשתים שנה.

ע"ד הציונות כבר יש ספרות גדולה בשפות שונות. ואין אנו יודעים אם קראתם איזה ספרים, או לא, ואיזה מין ספרים ייטב בעיניכם.

בכבוד ובברכת ציון.

חתום: נ' סוקולוב.

ביבליוגרפיה

 

תנ"ך מקראות גדולות.

ספרות מחקר

 

  1. שטרית יוסף, "תנועת ההשכלה העברית במרוקו בסוף המאה הי"ט ותרומתה להתעוררות הציונית". בתוך: י' בן עמי (עורך), מחקרים בתרבותם של יהודי צפון אפריקה, ירושלים תשנ"א, עמ' 313-331.
  2. אביטבול מיכאל, "הפעילות הציונית בצפון אפריקה עד סוף מלחמת העולם השנייה", פעמים, 2 (תשל"ט), עמ'  76-79.
  3. סעדון חיים ,"הכמיהה והקשר לציון של יהודי ארצות המזרח", ירושלים תשנ"ה. עמ' 7-20.

[1] ראה שטרית יוסף, "תנועת ההשכלה העברית במרוקו בסוף המאה הי"ט ותרומתה להתעוררות הציונית". עמ' 313-314. וראה עוד סעדון חיים ,"הכמיהה והקשר לציון של יהודי ארצות המזרח"  עמ' 7-20 .

[2] ראה למשל תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כד עמוד א

מאי בבל? אמר רבי יוחנן: בלולה במקרא, בלולה במשנה, בלולה בתלמוד. מקור זה היוה את האסמכתא להצטמצמות והתעסקות בתלמוד הבבלי גרידא.

[3]  ראה תלמוד בבלי מסכת תענית דף כו עמוד א

"חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר. ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל".

[4] בדברים אלו נשמעת נימת בקורת כלפי ההמנעות מפעילות צבורית כלשהיא, וכל שכן מפעילות לאומית.

[5] ע"פ איוב פרק יח

(V)   גם אור רשעים ידעך ולא יגה שביב אשו:

אור נפשם של הרשעים ידעך, ולא יחזור אורם להאיר. ומשמעו שנפש הרשעים תכרת, ולא יזכו עוד לאור באור החיים. (ע"פ פירוש המלבי"ם).

[6] ע"פ תהלים פרק פד

(VI) אשרי אדם עוז לו בך מסלות בלבבם:

אשרי אדם אשר אלוהיו הוא עוזו ומבטחו, והוא מחשב דרכים בליבו כיצד ליישר דרכיו. (ע"פ פירוש רש"י).

[7] יש מקום להניח שהפס' בשה"ש ה, ב :אני ישינה וליבי ער" הוא היסוד להתבטאות זו, וראה עוד על כך בספר הכוזרי לריה"ל מאמר שני פסקא כד: כינה את הגלות בשם שינה".

[8] כלומר רק שיבה לציון היא התרופה והמזור לחוליי האומה.

[9]  ע"פ חבקוק פרק ג

(יג) יצאת לישע עמך לישע את משיחך מחצת ראש מבית רשע ערות יסוד עד צואר סלה:

בעת הגאולה שיתגלה משיח בן דוד ילחם הוא מלחמות ה', וה' יושיענו. הדבר יקרה אם רק יכה את ההנהגה של הרשע העולמי. (ע"פ פירוש המלבי"ם). כלומר אף שהפס' עוסק בכלוי הרשע, השימוש כאן בביטוי זה הוא במשמעות שהגיעו מים עד נפש מתוך רוב הרדיפות מצד האומות.

[10]  ע"פ ישעיהו פרק נא

(יג) ותשכח ידוד עשך נוטה שמים ויסד ארץ ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית ואיה חמת המציק:

הנביא מתאונן מדוע שכחו ישראל את מבטחם בה', וזנחו אותו, ותחת זאת התחילו לירא מפני האויב המציק אף שאין לחשוש מפניו, מאחר שלא יבוא האויב, כיון שימות. (ע"פ מצודת דוד).

[11]  ע"פ תהלים פרק לט

(יא) הסר מעלי נגעך  מתגרת ידך אני כליתי:

אנא ה', הסר מעלי מכותיך, כיון שמפחד וממורא מכותיך אני עלול להכחד. (ע"פ פירוש רש"י).

[12]  ע"פ תהלים פרק עא

אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ:

אומר דוד בתפילתו, הושעני נא מיד אבשלום ואחיתופל ומידי רשעים וחמסנים. (ע"פ פירוש רד"ק), וחומץ הוא במשמעות חומס. כאן כמובן המשמעות לחמסנים והצוררים מבין הגויים.

[13]  ע"פ דברים פרק כח

לב) בניך ובנתיך נתנים לעם אחר ועיניך ראות וכלות אליהם כל היום ואין לאל ידך:

בפרשת הקללות בפרשת כי תבוא נאמר שעלולים בניך ובנותיך להלקח ע"י עם אחר, ואתה מצפה שישובו אליך ואינם שבים, ואין בידך להושיעם. (ע"פ פירוש רש"י).

[14]  ע"פ ירמיהו פרק ל

(טז) לכן כל אכליך יאכלו וכל צריך כלם בשבי ילכו והיו שאסיך למשסה וכל בזזיך אתן לבז:

כל אויבי ישראל ילקו מידה כנגד מידה, משחיתייך יושחתו, צריך ילכו בשבי, הרומסים אותך יהיו למרמס, והשוללים אותך יהיו לשלל. (ע"פ פירוש מצודת דוד). כאן כמובן המשמעות שמדובר בישראל הנמצאים מופקרים לכל.

[15]  ע"פ אסתר פרק ט

ויכו היהודים בכל איביהם מכת חרב  והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם:

לאחר שניתנה רשות לישראל בימי מרדכי ואסתר להנקם מאויביהם, הכו בחרב את אויביהם הגלויים, והשפילו את שונאיהם שאין שנאתם גלויה. (ע"פ מלבי"ם). למרות שהפס' עצמו עוסק בהרג שונאי ישראל, שוב מדובר בישראל הנהרגים בהיותם בגלות.

[16]  ע"פ ירמיהו פרק ב

קדש ישראל לידוד ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ידוד:

ישראל הם כתרומה הניתנת לכהנים, ואסורים באכילה לזרים, כמו ראשית הקציר לפני העומר האסור באכילה, ולכן כל אוכליהם ישאו עוון, וכל המיצר לישראל ייענש. (ע"פ רש"י). בר ששת מקונן כאן על ישראל הנרדפים בידי אויביהם , ואותם צוררים לא באים על עונשם.

[17] ע"פ תהלים פרק עח

(סו) ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו:

הכה ה' את הפלישתים שהצרו לישראל במכת טחורים, והיא מכה של חרפה ובוז. (ע"פ מלבי"ם).

[18] ע"פ במדבר פרק יג

(לג) ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם

המרגלים שסבבו בארץ כנען מספרים שראו בארץ ענקים , והם נחשבו בעיני הענקים כנמלים. (ע"פ רש"י). כלומר כפי שאדם או עם מעריך את עצמו ואת מעלתו, כך באותה מידה מוערך הוא בעיני זולתו, ולכן אל לנו למעט ערכנו בעיני האומות.

[19]  ע"פ ירמיהו פרק ל

 (יז) כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם ידוד כי נדחה קראו לך ציון היא דרש אין לה: ס

אומר הנביא לישראל, ה' ירפא שברייך החיצונים, ומכותייך הפנימיים. ועתה יעניש ה' את כל המציקים לך שטענו שלא ישוב ה' לקחת את ישראל לו לעם, ושזנחם וגירשם מעל פניו לעולם. (ע"פ מלבי"ם), כפי שטענו הנוצרים מאז ומעולם.

[20] ע"פ שמות פרק טז

(טו) ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן ידוד לכם לאכלה:

ברדת המן לישראל במדבר לא ידעו כיצד לקרוא בשם למן, ולכן אמרו: מן הוא, כלומר הכנת מזון הוא. (ע"פ רש"י). כלומר מרוב גודל התמדת השעבוד והצרות אין הם מסוגלים להגביה עוף ולצפות לגאולה גדולה ולאומית, אלא עסוקים הם בפרטיותם ובהחלצות מהמשברים הפוקדים אותם.

[21] ע"פ דניאל פרק יב

(ו) ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור עד מתי קץ הפלאות.

דניאל הנביא ראה בחזיונו שמלאכים מדברים זה אל זה, והאחד שואל את רעהו עד מתי יתאחר קץ המכוסה להתגלות. (ע"פ רש"י).

[22] ע"פ תהלים פרק סו

משל בגבורתו עולם עיניו בגוים תצפינה הסוררים אל ירימו ירומו למו סלה:

הקב"ה המושל בגבורתו על כל העולם, צופה להשיב לבני האדם כגמולם, והסוררים לא יהיה להם תקומה עד עולם. (ע"פ מצודת דוד).

[23] ע"פ תהלים פרק כא

(יב) כי נטו עליך רעה חשבו מזמה בל יוכלו:

על רשעי העולם אומר דוד בתפילתו, אבדם וכלם מן העולם, אף שאין הם יכולים להוציא מזימתם לפועל. (ע"פ מלבי"ם).

[24] ע"פ מיכה פרק ב

(יב) אסף אאסף יעקב כלך קבץ אקבץ שארית ישראל יחד אשימנו כצאן בצרה כעדר בתוך הדברו תהימנה מאדם:

עוד יבואו ימים בהם אאסוף את ישראל ואקבצם כרועה המקבץ צאנו בדיר, והערים בהם ישבו ישראל יהיו מלאות המון אדם. (ע"פ רש"י).

[25] ע"פ בראשית פרק ז

(כב) כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו:

כאשר החל המבול בימי נח, כל אשר יש בו חיים ביבשה נפח נשמתו. (ע"פ רש"י).

[26] ע"פ ישעיהו פרק נא

(א)  שמעו אלי רדפי צדק מבקשי ידוד הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם:

אומר הנביא למבקשי ה', הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה אימכם, שלא היה משהוא ממשפחתו להחזיק בידו מלבד ה', ואף אני אחזיק בידכם שאתם יחידים בין הגויים ואין מי שיחזיק בידכם. (ע"פ מצודת דוד). כלומר עצם ידיעת השייכות לאומה הישראלית שבראשה עומדים שלושה אבות, יש בכוחה להפיח רוח חדשה בלב המלא יאוש.

[27] ע"פ תהלים פרק פ

יג) למה פרצת גדריה וארוה כל עברי דרך:

המשורר מתאונן ופונה אל ה': מדוע פרצת את הגדר הסובבת את כרם ישראל, ועתה יכול כל עובר אורח ללקט כאוות נפשו מהכרם, וכך גם ישראל מופקרים לכל גוי. (ע"פ רש"י). בר ששת מבקש לטעון שעתה הגיע העת שניתן לשנות ולבטל את גזירת הגלות ע"י פעילות ציונית נמרצת, ולבנות שוב את גדרות האומה הפרוצים. בכך תהיה תחילת הדרך  להחזיר לישראל את כבודם ועוצמתם.

 וע"פ תהלים פרק פט

(מא) פרצת כל גדרתיו שמת מבצריו מחתה:

המשורר מדמה את ישראל למלך שבנה גדר המקיפה את מדינתו להגין עליה, וגם בנה מבצרים בתוכה להשמר ולהתגונן בתוכם בשעת מלחמה, ואתה ד' ע"י שהרסת כל מבצריו היה המלך הפקר לאויביו. (ע"פ מלבי"ם).

[28] ע"פ מלאכי פרק ג

(כד) והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם:

לעתיד לבוא ישיב אליהו הנביא את הבנים שהורחקו מתורת אבותיהם אל קיום הדת, ומתוך כך ישובו ויתאחדו האבות והבנים. (ע"פ המלבי"ם). שוב חוזר האלמנט הטבעי של קוממיות האומה מתוך דבקות במסורתה ובמורשתה.

[29]  ע"פ תהלים פרק עז

(טז) גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה:

גאלת ה' בכח זרועך את עמך, שהם נקראים בני יעקב ויוסף, גאולת עולם, ולא ישתעבדו בהם יותר. (ע"פ מצודת דוד).

[30]  ע"פ איוב פרק מא

(ט)  איש באחיהו ידבקו יתלכדו ולא יתפרדו:

בתיאור הלויתן המיתולוגי מתאר איוב אותו כבעל קשקשים דבוקים היטב שלא יבוא ביניהם הרוח. (ע"פ רש"י).

[31] ע"פ בראשית פרק ד

(יב) כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ:

קללת ה' לקין הייתה בקללת האדמה, ובאיסור להשתקע ולהיקבע במקום מגורים אחד. (ע"פ רש"י).

[32] ע"פ משלי פרק כז

(ח)  כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו:

תלמיד חכם הנודד מלימודו ומלחזור על גרסתו נמשל לציפור הנודדת מקינה. (ע"פ רש"י). ישראל בגלותם נמשלו לציפור נודדת שאין לה לא מגורי קבע ולא מנוחה לכף רגלה.

[33] ע"פ ירמיהו פרק לג

טו) בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה ועשה משפט וצדקה בארץ:

לעתיד יצמיח ה' את המשיח מזרע דוד והוא יעשה משפט וצדקה. (ע"פ מצודת דוד). אולי לאחר שפעילות הציונית תשא פרי, יחלו העמים להחשיב אותנו כבני אנוש, ולא כיצור חלש, נודד, וחסר משמעות.

[34]  מציאות של גלות לישראל אינה אלא חילול ה' וביזיון ישראל בעיני העמים, ראה על כך  רד"ק יחזקאל פרק לו פסוק כ : "ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו – זהו חלול הש"י שאומרים העמים על ישראל עם ה' אלה כבר נקראו עם ה' אלה ויצאו מארצו והניחם בגלות זה כמה והנה כאילו הם מחללים אותו בהמשך גלותם זה כמה בעונותיהם והגוים אומרים מבלתי יכולת ה' להוציאם יאמרו איך בחר בהם ואחר כך נאצם והשליכם מעל פניו".

[35]  ע"פ ירמיהו פרק ב

(כא) ואנכי נטעתיך שרק כלה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה:

נמשלו ישראל לגפן, ולכן אומר הנביא לישראל שהם מזרע גפן משובח, היינו מזרעם של האבות הקדושים, ועוד שקבלו עליהם תורה ומצוות בסיני, וישראל הפכו לגפן שאינה מניבה פירות, ונטשו את דרך ה' ומצוותיו. (ע"פ רש"י ומהר"י קרא). כאן כמובן השימוש בפס' באופן החיובי, שישובו ישראל להיות נטועים שורק כבתחילה.

[36]  ע"פ בראשית פרק כח

טו) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך:

דבר ה' ליעקב בחלום, וה' מבטיחו שישוב לארצו, ויקיים לו את הבטחותיו.

[37]  ע"פ תהלים פרק קכט

(ה)  יבשו ויסגו אחור כל שנאי ציון:

כל המתנגדים לקדושתם של ישראל יבושו ויענשו על פי דבר ה' (ע"פ מלבי"ם).

[38] שוב חוזר בר ששת ומדגיש שהישועה תצמח דווקא מתוך היוזמה הציונית המעשית, ועל כתפיה של פעילות זו מונח לא פחות מאשר: "כל כבוד בית ישראל".

[39]  ע"פ תהלים פרק פג

כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרתו:

אף על פי שהגויים נלחמים זה עם זה, כאשר יבקשו לעלות על ישראל  יתאחדו ביניהם, ויאמרו שלא יוכל ה' להושיע את ישראל מידם. (ע"פ רד"ק).

[40] ע"פ איוב פרק ח

(ז)  והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד:

הטובה שהיתה לך בתחילה תחשב למעט לעומת הטובה שתהיה לך באחרית הימים. (ע"פ מצודת דוד). אפשר שכוונתו של בר ששת לומר שכבר יש תשתית מינימלית שיש בכוחה להתפתח ולהגשים את החזון הציוני. בכגון זה ראה אביטבול מיכאל, "הפעילות הציונית בצפון אפריקה עד סוף מלחמת העולם השנייה", עמ' 76-79

[41]  ע"פ תהלים פרק צב

(טו) עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו:

הצדיקים נמשלו לעץ התמר שיפרחו ויהיו רעננים גם באחרית ימיהם.

[42] ע"פ ברכת בורא נפשות: ברוך אתה …בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי ברוך חי העולמים.

ברכה אחרונה שתקנו חכמים על האוכל כשיעור 30 סמ"ק לפחות מאוכל שאין גידולו מן הקרקע, כגון: מים , ביצה, חלב, בשר. כפי שהשימוש בביטוי הנפוץ כיום: "לעשות נפשות" למען מטרה כלשהיא. ביטוי זה שאול מהנאמר באברהם (בראשית יב, ה): "ואת הנפש אשר עשו בחרן".

[43]  ע"פ תהלים פרק מו

אלהים לנו מחסה ועז עזרה בצרות נמצא מאד:

פיוט שאמרו בני קורח בימי חזקיה מלך יהודה, בבוא סנחריב על ירושלים, שאין לנו לדאוג מפחד האויב מאחר שה' הוא עזרנו והוא מושיענו.

[44] ע"פ איוב פרק ג

(יז) שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח:

דברי איוב על תאוותו לשכון בקבר מאחר ששם לא יוסיפו הרשעים להרגיזו, ושם ינוח מטרדות העולם ועמלו. (ע"פ מצודת דוד). אף שהפס' עצמו עוסק בעולם הבא, משתמש בר ששת בפס' זה לציין מנוחה בארץ ישראל מכל הצוררים.

[45] כלומר קיימת מגמת התפתחות והתרחבות מתמדת של החברים בתנועה, ומכאן פתח לעתיד טוב יותר.

[46] ע"פ ירמיהו פרק כג

 (לב) הנני על נבאי חלמות שקר נאם ידוד ויספרום ויתעו את עמי בשקריהם ובפחזותם ואנכי לא שלחתים ולא צויתים והועיל לא יועילו לעם הזה נאם ידוד:

דברי ירמיהו על המתנבאים חלומות שקר ועל הפורענות הצפויה להם. כמו כן גם על המאמינים לדברי הבליהם מתלונן הנביא וטוען מדוע אתם מאמינים להם, והלא לא התקיימו דבריהם ולא נתנו אות או מופת לקיום נבואתם. (ע"פ מצודת דוד).

[47] ע"פ תהלים פרק י

 (א)  למה ידוד תעמד ברחוק תעלים לעתות בצרה:

תפילה שאמרו דוד שיתפלל בה האדם בעת צרה מפחד האויב, ובה מתאר דוד את המבקש לעשוק את העני בסתר, מחשש לעשות כן בפרהסיא. וכשהאויב מתגבר נראה כביכול שהאל מתרחק ומעלים ממנו עיניו. (ע"פ רד"ק). כאן באה לידי בטוי קריאה להחלץ חושים ולהטות שכם למאמץ הלאומי הציוני.

[48] ע"פ משלי פרק יז

(יז) בכל עת אהב הרע ואח לצרה יולד:

לעולם קנה לך חבר ורע, ולעת צרה יבוא אוהבך אליך כאח לעזור לך ולהשתתף בצערך. (ע"פ רש"י). הפעילות הציונית חוצה גבולות עמים ומחברת בין אחים. המרחק הגיאוגרפי אינו מבטל את האחוה והריעות.

[49] ע"פ בראשית פרק לח

 (כה) הוא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה:

כאשר הוצאה תמר להישרף על שנחשדה בזנות, רומזת תמר ואומרת שהיא הרה לבעל החותמת הפתילים והמטה, כלומר ליהודה, ולא רצתה לומר זאת במפורש בכדי שלא להלבין פניו. (ע"פ רש"י).

[50] השווה "משך חכמה" לר' מאיר שמחה מדווינסק, פירוש על התורה, במדבר כו מד, עה"פ "ואף גם זאת": "והנה דרך ההשגחה כי ינוחו משך שנים קרוב למאה או מאתיים. ואחר זה יקום רוח סערה, ויפוץ המון גליו, וכלה יבלה יהרוס ישטוף ולא יחמול, עד כי נפזרו בדודים, ירוצו יברחו למקום רחוק, ושם יתאחדו, יהיו לגוי, יוגדל תורתם, חכמתם יעשו חיל עד כי ישכח היותו גר בארץ נכריה, יחשוב כי זה מקום מחצבתו, בל יצפה לישועת ה' הרוחנית בזמן המיועד. שם יבוא רוח סערה עוד יותר חזק, יזכיר אותו בקול סואן ברעש: "יהודי אתה ומי שמך לאיש, לך לך אל ארץ אשר לא ידעת" !

[51] ע"פ איוב פרק כח

 (כא) ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה:

החכמה והבינה נעלמה ונסתרה מעיני הבריות. (ע"פ המלבי"ם).

[52]  ע"פ תהלים פרק יד

ז)  מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ידוד שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל:

יהי רצון שתבוא מהרה תשועת ישראל ע"י השוכן בציון, אז יתקדש שם ה' לעיני העמים. כיון שבתקומת ישראל מתקדש שם שמיים. (ע"פ מצודת דוד ומלבי"ם).

[53]  ע"פ ראה ישעיהו פרק נז

 (יט) בורא נוב ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ידוד ורפאתיו:

[54] תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נד עמוד א

"לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. ולא יכנס להר הבית במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא; ורקיקה – מקל וחומר". וראה רש"י מסכת ברכות דף סב עמוד ב: ד"ה קפנדריא – טרי"א קצור דרך בלעז". וראה עוד ברש"י מסכת סוטה דף לט עמוד א

ד"ה קפנדריא – "לקצר דרכו דרך בהכ"נ ליכנס בפתח זה ולצאת כנגדו ולשון קפנדריא מפרש בברכות (דף סב) אדמקיפנא אדרי איעול בהא עד שאני מקיף סביב השורות הללו אכנס בזה ואקצר דרכי ודרי שורות בתים".

[55] לאור דברי רש"י לעיל וראשונים נוספים, קפנדריא היא קיצור דרך ולא "דרך עקלתון" כדברי סוקולוב. אולם , סוקולוב במקרה זה לא נבחן על דיוקו במשמעות בטוי זה או אחר, אלא על פעילותו הציונית לאומית.

[56] תלמוד בבלי מסכת שבת דף קד עמוד א

"אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (משלי ג) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, בא ליטמא – פותחין לו, בא ליטהר – מסייעים אותו.

[57] ראה תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א

מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת.

[58] שם: " דעלך סני לחברך לא תעביד – זו היא כל התורה כולה, ואידך – פירושה הוא, זיל גמור".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>