"ברוך מציב גבול אלמנה"

"הרואה בתי ישראל בישובן אומר: "ברוך מציב גבול אלמנה" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות).

לפני שנים אחדות פורסם שאחרון יהודי עיראק עלה ארצה. הודעה זו שנדחקה לשולי החדשות, לא זכתה להימנות עם כותרות העיתונים. הרי בסך הכל מדובר ביהודי קשיש שאת שארית שנותיו בא לבלות בארץ הקודש, ועל מה בכלל המהומה? אולם, המבקש להתבונן על המציאות מתוך מבט של אמונה ומתוך ניסיון ורצון לראות כיצד הולכות ומתגשמות לנגד עינינו חזונם של נביאי ישראל, בשוב בנים לגבולם, לא יכול להישאר אדיש לנוכח ידיעה מרעישה זו.

שובו ארצה של אותו יהודי קשיש ואלמוני מסמלת למעשה את אחריתה של קללת גלות בבל ארוכת השנים שהחלה עוד לפני חורבן בית המקדש הראשון. באותה מידה יש לבחון את יישובם מחדש של ערי השומרון שגם בהם ישבו עשרת השבטים בטרם גלו על ידי סנחריב מלך אשור.

אותם ערים שנתרוקנו מיושביהן, חוזרות ומתאכלסות ברבבות יהודים מכל קצוות תבל הבאים לחונן את עפרה.

סופה של הגלות ושובם של הבנים לגבולם נזכרת לא רק בנבואות הנחמה, אלא אפילו בפסוק הראשון בה פותחת מגילת איכה, מרומזת בשורת הנחמה והגאולה: "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה".

וכדברי רבותינו: " ולא אלמנה ממש, אלא כאישה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אליה". גם בנוסח הברכה שטבעו רבותינו: "ברוך מציב גבול אלמנה" שהושפעה מהפסוק במשלי: "בֵּית גֵּאִים יִסַּח ה' וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה", קיימת בשורה של נחמה.

את המילה "גבול" ניתן לבאר לא רק במובן של טריטוריה, אלא גם במובן של סוף ותכלית. עם ישראל הנמשל לאלמנה סופו לשוב לארצו, וסופה של הגלות להגיע אל קיצה.

מלבד ארבעים שנה לאיחודה של ירושלים מחדש, מציינים אנו בימים אלה גם ארבעים שנה לתקומת ישראל בערי יהודה והשומרון.

אנו תפילה שכשם שזכו ערי יהודה והשומרון לשוב ולהיגאל, כך ישובו להיגאל כל מרחבי ארץ קדשנו.

"ברוך מציב גבול אלמנה".

* פורסם בערוץ 7 :

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/6625

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>